חזרה מהבטחה- דחוףףף

שלום ליאת, יש לי ילדה בת 5 שמאז שהיא קטנה היא מבקשת כלב. תמיד אמרתי לה שכלב לא גדל בבית ושתיהיה גינה נראה. לא אאמנתי שיום אחד נגור בבית פרטי...בעוד כחודש אנו עוברים לבית פרטי. כשספרנו לה על המעבר היא מאוד שמחה ואמרה עכשיו יהיה לי כלב. עשינו טעות איומה!!! ואמרנו שנעבור ננסה לאמץ כלב. מאז אני חרדה מאוד ! אני לא בנויה לכלב ובעלי מראש אמר לי שהוא לא רוצה שהיכנס הביתה ושהוא לא מוכן לטפל בכלב בכלל. אני סובלת מפוביה לחרקים ואני יודעת שכלב רק יחמיר את העיניין. אני ממש כל היום חושבת על הטיפול בכלב ומה אעשה. איך לחזור מההבטחה??? ניסיתי לפני כמה ימים להסביר לה שאולי זה לר רעיון טוב וננסה חיה אחרת והיא מיד החלה לבכות. בטיפשותי, היא מחכה למעבר בגלל הכלב. אני יודעת שכלב זה ל15 שנה ואחרי חודש זה כבר לא יעניין אותה אבל מה לעשות. אנא עיזרי לי! בנוסף, הבת שלי רגישה לעקיצות חרקים ובגללה פיתחתח פוביה (אראה פרעוש, וסביר שיהיו אשתגע) תודה נעמי

שלום נעמי, ראשית, אני שמחה שאתם עוברים לבית עם גינה וחצר, ומשוכנעת שהחיים קרוב לאדמה יובילו לשינוי (אולי איטי והדרגתי) בעמדתך כלפי בעלי חיים בכלל, חרקים וזוחלים, וכלבים בפרט. כרגע, אם לא מתאים לכם להחזיק כלב בבית, יהיה עליכם להסביר לילדה שלמרות ההבטחה הישנה - זה לא יהיה רעיון טוב. תוכלי להתנצל, לומר שלא באמת חשבת עד הסוף על מה זה אומר ומה זה דורש, ושאת מצטערת על עוגמת הנפש הנגרמת לה. הסבירי לה שכלב הגדל בבית שבו הוא הופך לטורח או מטרד, בסופו של דבר הופך ליצור אומלל, ושאינך רוצה לגרום זאת לאף כלב. רק לצורך הפרוטוקול, אספר לך שיש שפע של תכשירים כנגד פרעושים וקרציות, ואפשר להעביר קיץ שלם כמעט מבלי לפגוש אותם. ג'וקים, יתושים ונמלים זה כבר סיפור אחר, ואיתם צריך להתמודד בלי קשר לכלב... היי חזקה! ליאת