תלמידה שנושכת

תלמידת כיתה ז התלוננה על תלמידה אחרת שנשכה אותה בלחי. הלחי נראתה נפוחה ואדומה וסימני שיניים נראו עליה. בשיחה עם התלמידה שנשכה שהיא בת כיתתי, עולה כי לא התכוונה כלל לפגוע לרעה בתלמידה שננשכה, וכי עשתה זאת בתום לב. היא ציינה כי היחסים ביניהם תקינים והם בקשר טוב, ואין לכך סיבה מהותית. לאחר מכן אמרה כי נהוג אצלם בחברה לעשות זאת. למעשה בשכבה בפרט ובכלל היא היחידה שעושה זאת. ביום אחר ראתה את אותה תלמידה נושכת, מורה שעברה בהפסקה כשהיא מחבקת בחוזקה תלמיד אחר ומצמידה את שיניה ללחיו. כשהבחינה במורה שצופה בה חדלה מייד לחבק את התלמיד וחשה במבוכה. גם התלמיד הננשך חש מבוכה. התלמידה התבקשה ע"י המורה להגיע אליה לשיחה בתום השיעור אך לבסוף לא הגיעה לשיחה והתחמקה ממנה. היום הבחינה מורה אחרת בלחיו של תלמיד שעליו סימני נשיכה-האיזור היה אדום נפוח עם סימני שיניים. בשיחה עם התלמיד הנפגע סיפר ואף כתב במפורש כי התלמידה נשכה אותו בלחיו בחוזקה. בפעם הראשונה כשנשכה התלמידה היא הושעתה והביעה חרטה עמוקה ובשיחה האישית ציינה כי יש לה בעייה לשלוט בעצמה לפעמים והיא מוכנה לקבל עזרה. בטיול השנתי התפרצה עליי בכעס מס' פעמים עד שנרגעה בסוף הטיול וביקשה סליחה. בפעם השנייה לא הספקתי לקיים שיחה עם התלמידה שלי כיוון שהיה האירוע בסוף יום והיא הלכה לביתה. שוחחתי רק עם הנפגע. הודעתי טלפונית לאימה של התלמידה הנושכת שהיא מושעית . האמא קיבלה את העיניין. למחרת התייצבה לשיחה לא מוזמנת אליי וטענה כי שוחחה עם התלמיד שננשך, והוא טען בפניה כי איננו ננשך. אלא הייתה התנגשות בינו לביתה. באותה שיחה נכחו התלמידה הנושכת והננשך ואמרו פה אחד התנגשנו. אמרתי לאמא כי אסור היה לה לתחקר את הננשך, וכי יש תיעוד בכתב ידו שמתאר כי ננשך על ידה. מהתרשמותי נראה כי הוא נפחד ונבהל מהאמא המאיימת . עוד טענה האם כי היום ביחס לאתמול אין כל סימן על לחיו של הננשך. ואכן כך היה. האמא הכועסת טענה שאין זה צודק להשעות תלמידה רק על סמך תלונה של תלמיד כיתה שמתלונן עליה , היה צריך לבדוק את הדברים, ורק לאחר בירור להשעות. לדבריה צריך לבדוק עם שני הצדדים, כי אחרת כל מי שיתלונן על תלמיד אחר , הוא מייד יושעה לפני בירור. הסברתי לאם כי כבר "היינו בסרט הזה" ביתך כבר נשכה פעם אחת . ואז האם השיבה: מה את חושבת שהיא כ"כ מטומטמת שתעשה זאת שוב?מה עליי לומר לאם? נראה כי היא מגבה את ביתה בעיוורון מוחלט. סייעי לי

שלום רב, בהנחה שאינך עובדת בכיתות החינוך המיוחד, אין לצפות מילדה בכיתה ז' לנשיכות 'בלתי נשלטות', ואם זה קורה, הפיתרון הוא לא השעייה אלא טיפול (כפי שהילדה, בדרכה, ביקשה). הדיון בנושא ההשעייה מביה"ס צריך להיות נדון ברמה מערכתית, כחלק ממדיניות בית ספרית ולא כסנקציה אוטומטית או שרירותית. כרגע, הייתי יוזמת שיחה משותפת לצוות ביה"ס (מורה, יועצת, פסיכולוגית ביה"ס והמנהלת) יחד עם ההורים והנערה, ולגבש מדיניות ברורה וכיווני התערבות טיפולית. כאשר הדיון נשאר על האם מוצדק או לא מוצדק להשעותה מביה"ס - אנחנו מחמיצים את העיקר. בברכה ליאת

מתוך מה שסיפרתי ומתוך מה שהתרשמת, מהו הקושי העיקרי של התלמידה, והי ההתערבות הרצויה לדעתך? איך נכון להתקדם כאשר האם מתעקשת כי הכל בסדר אצל ביתה, ולא היו שום נשיכות אלא התנגשות,אמא שמחפשת פגמים וליקויים באחרים ומציירת את ביתה באור חיובי. אמא שמסרבת לקבל את הקושי של ביתה ומתנגדת לכל התערבות.אנא האירי את עיניי וסייעי לי לעזור לתלמידה שהיא במהותה איננה רעה.