סלידה מחסור אמון

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

13/06/2012 | 15:33 | מאת: מילי

שלום רב יש לי בעיה שהתחילה מזמן ואני מעוניינת לשתף בציפייה לפתור אותה או לפחות לנסות. מאז ומתמיד ראיתי עצמי כחברותית במלא מובן המילה, תקשורתית נורא ,יוזמת יציאות חברתיות, אהודה מוקפת, מצחיקה ומצד שני תומכת באנשים ומקשיבה להם כתוצאה מהזדהות ,אהבה , והבנה מדויקת ללבם שזה משהו שגורם לי להמון סיפוק ואני רואה את זה כסוג של שליחות מסוימת .הבעיה מתחילה שאנשים לא מעריכים ובעיקר חברות קרובות שמאוד מאוד אהבתי כל אחת בפרט שהייתי נותנת את הכל בשבילן כלל הכל והן אכזבו אותי מאוד אחת לתקופה לדוגמא חברה הייתה מאכזבת אותי כמה וכמה פעמים הייתי מבליגה ובסוף הייתי רואה אותה כלא ראויה כלומר משקרת ,לא אכפתית ,מרוחקת, דיכאונית יתר על המידה, נצלנית ,קמצנית וכו ופשוט הייתי מנתקת את הקשר בין יום מבלי להתחרט ולחזור אחורה וראיתי בזה כהפסד שלה ובנוסף ראיתי בזה כעונש עבורה והיו הוכחות של אי רצון להתנתק מצידה, מקרים דומים קראו לי עם עוד מספר בנות ..ופשוט הפסקתי להאמין שיש דבר כזה חברות טובות ואמתיות שכולן אך ורק על בסיס אינטרסים ולא חברות במלוא מובן המילה שזה אהבה קבלה תמיכה אמתית הקשבה וכו.. לאור האכזבה כיום אני פחות תמימה ויותר שיפוטית מי כן דומה לי בקריטריונים ומי לא ואני לא מצליחה למצוא מישהי ראויה ואני נותנת המון צ'אנסים גם לבנות פחות אטרקטיביות וקשה לי נורא להוריד ברמה ולשחק את המשחק של האינטרסים כמוהן, אני מעדיפה להיות הרבה בבית ולפתח את עצמי בתחום האישי ובכלל אני מאמינה שכל אדם לפעמים צריך לעשות בדק בית ושיש תקופות שפחות פופולריים וזה בסדר כי זה חלק מהלמידה של החיים בנוסף אני גם ילדה מאוד תלותית ככה שזה יכול לעזור לי להיות עצמאית .. הייתי מעוניינת לדעת את דעתך ואשמח מאוד מאוד אם אקבל תשובה .תודה רבה מראש מאיה =)

15/06/2012 | 16:19 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום מאיה, את באמת חברה טובה, וזה יפה וטוב. להערכתי, מה שמפריע לחיים החברתיים שלך זה לאו דווקא חוסר הסימטריה שבנתינה, אלא הנחות היסוד שלך (חברה אמיתית אף פעם אינה מאכזבת/אינה מסרבת/ואינה מפשלת לעולם) והציפיות הלא ריאליות שלך מאנשים (ואולי גם מעצמך). היכולת לראות את העולם, את האחרים ואת עצמך באור רך יותר, סלחני יותר, תאפשר לך להתנהל בעולם החברתי מבלי לפוצץ יחסים פעם אחר פעם. אוכל לומר לך במלוא הכנות, שאני לא חושבת שקיים בעולם מישהו שיוכל לעמוד בסטנדרטים הקפדניים שאת מציבה. איש מאיתנו אינו מסוגל להתנהל בעולם הזה מבלי לפשל פה ושם, לאכזב, לפגוע, ואפילו מבלי לשקר או להתקמצן קצת לפעמים. הכשלים הללו - למרבה השמחה - אינם מוחקים או מזהמים את הטוב שאנחנו עושים, וחשוב לזכור זאת. את צודקת. זה באמת קשה נורא לחיות בעולם שיש בו רק טוב מוחלט או רע לתפארת. אם תתכנסי ותברחי, ותעשי ברוגז עם העולם בכל פעם שמישהו מאכזב, את עלולה למצוא את עצמך בודדה ועצובה. מקווה שתצליחי למצוא בתוכך את המקום הרך והסולח, ולהחזיר לעצמך את חברתם של האנשים הטובים, גם אם אינם מושלמים. שבת שלום ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים