ירושלים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
בהמשך להודעה הקודמת שלי רציתי להוסיף כמה פרטי רקע לגבי הבן שלי בן 16. בנוסף לכך שהוא ילד ביישן ומופנם, הוא חסר ביטחון עצמי, עם דימוי עצמי מאוד נמוך, ועד לא מזמן כמעט ולא היה יוצא מהבית לבלות עם חברים מכיוון שהוא נמצא בנבחרת כדורגל (מרצונו המוחלט) שגוזל ממנו 4 פעמים אחה"צ ואז הוא חוזר מותש בערב, והוא מפרש את חוסר הרצון שלו ללמוד ל"אין לי זמן וכח" וקשה לו לשלב בין לימודים ונבחרת הכדורגל. שהעמדנו את הענין שנפסיק את ההשתתפות שלו בנבחרת אז הוא "איים" שיפסיק ללכת לבית ספר בכלל. לאחרונה הוא התחיל לצאת יותר עם חברים (ולצערי התחילו לשתות שתייה חריפה). בחודש האחרון נחצו גבולות בבית והוא השליט "ממש טרור" בבית. רב עם כולם, קילל, הרביץ לאחיו, התפרע בבית ואמר מילים קשות לנו ההורים שפשוט אנחנו לא מוכנים לסבול יותר התנהגות זו.\לקחנו אותו לשיחה אחרי 3 שבועות שהסתובב בבית כועס ולא דיברנו איתו בעקבות ההתנהגות שלו. הצבנו לא תנאים שעליהם לא נוכל לוותר (כמו לדבר בכבוד בבית, ללא התנהגות אלימה וכו') אנחנו חושבים מאוד שהוא זקוק לטיפול מקצועי כדי לטפל במגוון הבעיות שפרטתי ולא בטוחים האם הטיפול הנכון הוא פסיכולוג, מאמן אישי. אציין בנוסף שהוא כל הזמן אומר אני יודע שאני ילד דפוק........ שיש לי בעיה לשלוט על הכעסים שלי וכו'. צריכה עזרה דחופה כדי שהבית יחזור לאוירה רגועה ושלווה כמו שהיה לפני. כמובן שהוא לא מוכן לקבל עזרה (מבחינתו עזרה מתפרשת לכישלון בכל התחומים: לא מוכן לקבל עזרה מקצועית של מורה פרטית בלימודים, לא של אחיותיו הגדולות). אשמח לקבל עצות בהקדם.
שלום שושנית, כאשר ילד מדבר על "אי רצון לחיות", חשוב להטות אוזן ולב למצוקה שלו, ולהיענות בצורה מיטבית לצרכיו האקטואליים. מדברייך אפשר ללמוד על נער תאום, המתמודד עם תחושות קנאה ותחרות, לא רק עם אחיו, אלא גם עם אחיותיו הגדולות ועם חבריו לביה"ס, אותם הוא תופס כטובים יותר, חכמים יותר, מוצלחים יותר (שהרי זוהי משמעותו של דימוי עצמי נמוך). והנה, כשמצא לו עיסוק ספורטיבי שנותן לו תחושת ערך, הישג והצלחה, אתם מאיימים לקחת לו אותו, ואפשר להבין את ההתקוממות ותחושת הכעס שלו. אני מבינה שאתם מוטרדים מאד מהישגיו הדלים בביה"ס, אך בעיני מטריד יותר מצבו הרגשי, והעובדה שהוא ממקם את עצמו בקבוצה של נערים חלשים (שוטים ששותים), שבחברתם הוא מרגיש (אולי) פחות חריג או לא-מוצלח. בעיני, הכתובת היא פסיכולוג קליני, ולא מאמן, וההתערבות יכולה להיות תחילה דרככם (הדרכה) או טיפול משפחתי (יחד איתכם), כדי לא לשדר לו שהבעיה היא רק בו, אלא בתקשורת המשפחתית בכלל. בהצלחה ליאת
תודה ליאת על העצות. אשמח לדעת האם את יכולה להמליץ לי על פסיכולוג קליני כהצעתך באזור ירושלים (ויש לי עדיפות לגבר - אני חושבת שהבן שלי יתחבר יותר לגבר, אך לא מחייב). תושב ויום טוב שושנית
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
