האם יש מקום לדאגה

ליאת שלום, לא קיבלתי תשובה לשאלתי, אשמח לקבל תשובה: בני בן 2.10. מזמן שמנו לב שהוא מעדיף לשחק עם בובות, עגלות של בובות ,מאוד מתעניין בטבעות, קוסמטיקה שלי.עכשיו הוא שם לב לדברים כמו- אמא, שמת לק חדש ורוד וקודם היה אדום,או אמא יש לך שרשרת חדשה - יפה! וכו'(אם לא היו כל הסימנים אחרים אולי לא הייתי שמה לב לדברים אלו. הייתי חושבת שהילד שלי סקרן או משהו כזה) האם יש מקום לדאגה או שזה אופייני וגילו? רוצה לציין שהוא די הרבה זמן עם אבא ולא רק איתי,הם עושים קצת ספורט עם אבא (האמת- בבוקר הוא רק איתי אז הוא רואה כשאני עושה פן או שמה איפור. הוא מאוד עדין ורגיש ככה אומרת הגננת,ביית הוא יותר אגרסיבי . הוא קצת מגמגם (עכשיו פחות, לפני 1/2 שנה יותר, היינו אצל קלינאית תקשורת שאמרה שזה אופייני לגילו). היום הוא רואה את חזייה שלי ואומר- גם אני רוצה כזה. כנראה שזמבנו עשינו טעות, כשהוא היה אומר שנגיד "אני רוצה קוסמטיקה או עגילים", אמרנו לו- זה של בנות ואתה בן.כנראה הגזמנו עם זה. לפעמים קיבלנו ממנו תשובה- אני לא בן אלא בת. עכשיו הוא אומר - אני בן, והוא אומר את זה אפילו כשלא מדברים על זה. עכשיו קצת פחות, אבל קודם הוא היה מדבר על אצמו - אני הולכת, אני הוכלת וכו'. תודה מראש אם זה ימשך- באיזה גיל צריך כבר להילחץ?

שלום אנה, קראתי את תשובתי הקודמת, ולדעתי נתתי מענה לשאלתך. אנסה להיות מעט יותר ברורה ועניינית: השאלה אם יש מקום לדאגה קשורה לשאלה מה בדיוק מדאיג אותך. האם הוא יהיה הומוסקסואל? מאחר ועכשיו אי אפשר לענות על שאלה כזו, אז התשובה היא שלא מוכרחים לדאוג. לשאלתך האחרונה אענה שבשום גיל לא *צריך* להילחץ, אלא רק לקבל את הילד כפי שהוא, לאהוב אותו ולעשות הכל כדי שיגדל שמח, בטוח בעצמו וימצה את יכולותיו. בברכה ליאת