האם יש מקום לדאגה

שלום רב, בני בן 2.10. מזמן שמנו לב שהוא מעדיף לשחק עם בובות, עגלה של בובות ,מאוד מתעניין בטבעות, קוסמטיקה שלי.עכשיו הוא שם לב לדברים כמו- שמתי לק חדש, שרשרת חדשה וכו' האם יש מקום לדאגה או שזה אופייני וגילו? רוצה לציין שהוא די הרבה זמן עם אבא , לא רק איתי.הוא מאוד עדין ורגיש, קצת מגמגם (עכשיו פחות, לפני 1/2 שנה יותר, היינו אצל קלינאית תקשורת שאמרה שזה אופייני לגילו).

בוקר טוב, אני רוצה להוסיף כמה דברים לשאלתי : 1.היום הוא רואה את חזייה שלי ואומר- גם אני רוצה כזה. 2.כנראה שעשינו טעות, הגזמנו עם הנושא -כשהוא היה אומר שנגיד "אני רוצה קוסמטיקה או עגילים", אמרנו לו- זה של בנות, ואתה בן. לפעמים קיבלנו ממנו תשובה- אני לא בן אלא בת. עכשיו הוא אומר - אני בן, והוא אומר את זה אפילו כשלא מדברים על זה. 3.עכשיו קצת פחות, אבל קודם הוא היה מדבר על אצמו - אני הולכת, אני הוכלת וכו'. תודה מראש

שלום אנה, רוב הילדים בני השלוש כבר מכירים בהבדלם בין המינים, ויש להם מושג לא רע על תפקידי מגדר. תצפית על משחקי 'כאילו' של "אבא ואמא" או "רופא ואחות", מגלים לנו שכבר בגיל צעיר כזה, ילדים יודעים מהן התנהגויות של בנים/גברים או של בנות/נשים. מבחינה זו, הילד שלך אינו מתנהג בדרך אופיינית לגילו. הוא מתעניין בפעילויות של בנות, ועסוק מאד בך, בלבוש או באיפור שלך. התנהגות כזו אינה משקפת בהכרח את הנטייה המינית בעתיד, אם כי יתכן קשר כזה. כרגע, המשימה החשובה היא לדאוג להתפתחותו הכללית של הילד מתוך עמדה מקבלת, מכילה ואוהבת אותו כפי שהוא. מאחר וממילא אין לנו דרך להשפיע על נטיותיו המיניות בעתיד, מוטב להתמקד בהשפעה על רווחתו הפסיכולוגית ובדימוי העצמי החיובי שלו. המשיכי לחדד עבורו מהן ההתנהגויות המצופות ממנו, מבלי לגרום לו אשמה או בושה על מה שהוא. בברכה ליאת