ילדת סנדביץ

שלום, יש לנו 3 ילדים: הבכור בן 8, אחריו בת 5 ובת שנתיים. אנחנו חשים שהבת האמצעית שהינה בעלת אופי מאוד דומיננטי נמצאת במעין מלחמת הישרדות כל זמן שהיא יחד עם אחיה. מטבע הדברים כיוון שכולם די קטנים הם מבלים לא מעט יחד, כמובן שלכל אחד יש את החוגים, החברים ותחומי העניין שלו. נראה לנו שבעיקר היא מצויה בתחושה של מרירות, לא מקשיבה למבוגרים, כועסת, צועקת ללא הפסקה על אף שמעירים לה שיהיה הרבה יותר נעים ללא צעקותיה. מאחר וניסינו כל מיני דרכים להתמודד אנחנו תוהים האם נכון לכעוס עליה על ההתנהגויות הלא מקובלות או שמא לנסות להסביר כל פעם מחדש או אולי להתעלם מהצעקות למשל. חשוב לי להדגיש שניסינו את כל הדרכים שציינתי ואף לאורך זמן ללא הצלחה ויותר מהלך מפריע לנו שהילדה לא שמחה או לפחות כך בתחושה שלנו... אודה מאוד לקבלת עצות!

שלום ברי, באופן אישי, אני אוהבת את הגישה שלכם, שמצליחה - למרות ההתנהגות הבעייתית של הילדה - לראות גם את המצוקה שלה ולהבין ללבה. יש ילדים רגישים יותר, המתקשים לווסת בהצלחה רגשות עוצמתיים. ההתנהגות שנתפסת 'בעייתית' או 'קשה' משקפת ניסיונות התמודדות לא יעילים שבתכם מפעילה במצבים טעונים. אחד הדברים שיכולים לסייע בהפחתת העוצמה, זה תיקוף וקבלה של רגשותיה, מתוך עמדה לא שיפוטית והנחה שהיא עושה כמיטב יכולתה. חשוב להימנע מרחמים או וויתורים רק כדי לא לפגוש את מופע הזעם. המשיכו להציב את הגבולות, אך עשו זאת בדרך מכבדת המתחשבת ביכולותיה ובמגבלות הגיל שלה. ועוד משהו. המושג "ילדת סנדוויץ" בעייתי בעיני, מאחר שהוא מניח מראש בעייתיות אצל הילד האמצעי. הנחות מוקדמות כאלה יוצרות אצל ההורים ציפייה להתנהגות שלילית, ומעוררת אצלם באופן בלתי מודע מתח ועוררות באינטראקציה שלהם עם הילד. ילדים אמצעיים אינם שונים מהותית מהאחים שלהם, והם יכולים להיות נוחים להפליא, מתחשבים ומכבדי גבולות - אם הם מתחנכים בהתאם. נסו לא 'להדביק' לה מאפייני אישיות על סמך התנהגות מסוימת שיכולה להיות תגובה למצב זמני לא פשוט שיחלוף. בברכה ליאת