פחדים אצל ילדה בת 2.4

שלום רב! שמי מירי ואני אמא למיכל בת 2.4 . מיכל היא ילדה מפותחת מאוד, מדברת יפה בשתי שפות, ולאחרונה גם נגמלה מתיתולים בגמילה טובה ומהירה. היא הולכת לגן מגיל 1.8. לפני כחודשיים - שלושה צצה בעיה שמדאיגה אותי מאוד. מיכל התחילה לפחד מרעשים חזקים ומחרקים.במיחד מחרקים. היא רואה כל נמלה, זבוב או ייטוש שנמצאים ברדיוס של כמה מטרים (היא ממש בודקת אם הם שם או לא) ואחרי שהיא רואה אותם היא מסרבת בכל תוקף ללכת לכוונם, אלא רק על הידיים. אם פתאום מתקרב אלייה זבוב או ייטוש היא מקפצת אגרופים, רועדת, עוצמת עיניים ומתחילה לבכות באיסטריה. אותו דבר עם רעשים פתאומיים אבל ברמת חומרה נמוכה יותר. ניסינו עד עכשיו מספר דברים: לגלות הבנה אבל יחד עם זה להסביר שהם טובים ונחמדים והם בונים את הבתים שלהם וכו, ציירנו זבובים ונמלים יחד, המצנו עליהם סיפורים מצחיקים אבל כלום לא עוזר והעניין רק הולך ומחמיר (היא מגלה את הפחדים האלו לא רק ליידי אלא גם ליד אבא, סבתות וכו;). כוון שבקיץ יש נמלים וזבובים בכל מקום וזה הגיע לרמה שאי אפשר לצאת איתה החוצה - היא רואה אותם וישר מתחילה לבכות ולבקש ידיים. האמת היא שאנו דיי מודאגים ואובדי עצות. נשמח לעצה והכוונה בנושא. תודה רבה

שלום מירי, הפחדים של גיל שנתיים שלוש לא תמיד מצייתים לחוקי ההיגיון, ולכן אין טעם רב להיכנס להסברים מילוליים: הפחד אינו רציונלי. זה ממש כמו הנמר שמתחת למיטה. אני דווקא אוהבת את הניסיונות להמציא סיפורים מצחיקים, ואולי גם לשחק בחרקי פלסטיק, כדרך להתיידד עם אובייקט הפחד. עם כל ההזדהות שאני חשה בנושא זה, לתפיסתי יש לנסות למתן את העיסוק בו, ולצמצם אותו למינימום ההכרחי. כשהיא בוכה ומבקשת 'על הידיים', תוכלו לגלות הבנה ואמפתיה "זה באמת לא נעים שעפים סביבנו זבובים ויתושים", אך לא להיכנע לזה בלי סוף - "אבל את כבר ילדה גדולה וכבד לי להרים אותך בכל פעם שמגיע זבוב. אני סומכת עליך שתצליחי להסתדר איתו בעצמך". המגמה צריכה להיות לעבר מצב שבו היא ואתם מנהלים את החרדה ולא מתנהלים על ידה. כלומר, לא להצטרף ל"שיגעון" אלא להניח לו לחלוף מעצמו. דרך נוספת להקלה על הפחד היא ביצירת תחושה של שליטה במצב, למשל ללמד אותה למרוח על עצמה חומר דוחה יתושים שיתן לה תחושת ביטחון. בהצלחה ליאת