ילד בן 4.5 "גיבור" ושקרים קטנים

ליאת שלום רב! רק לרקע - בני בן 4.5 מפותח מכפי גילו, מלווה ע"י פסיכולוגית ובתחילת תהליך אבחון אצל מרפאה בעיסוק בכיוון של קשב וריכוז/התארגנות/תנועתיות יתר.... שאלותי (שאינן קשורות לכך בהכרח): 1. מזה תקופה כשמספרים לו סיפורים או מדברים איתו הוא ישר קופץ ואומר - "אני יותר חזק..." "אני הייתי מנצח" "אני הכי חכם" (יותר משלמה המלך...) מה לומר לו במצבים האלה? 2. לאחרונה הוא מספר סיפורים מהדמיון או דברים שעשה ואני יודעת שלא עשה אך גם הוא מספיק נבון בשביל להבין מי יודע מה, אז הוא מתחיל ככה למשל- "פעם אחת כשהייתי עם סבא ואת לא היית אז ככה וככה וככה..." מה לומר במצב כזה כשאני יודעת שהסיפור לא נכון? אני לא מצליחה לחשוב על דוגמה אבל זה יכול להיות למשל משהו שצריך להעביר לו לגביו מסר (עשה דבר מסוכן) ואי אפשר לשחק כאילו אני מאמינה לגמרי. איזו התנהגות תעודד הפסקת "שקרים קטנים" כאלה? אני נוטה לחשוב שהבית שלנו מאד לא ביקורתי. אולי אני טועה? תודה רבה מראש על עצותייך המחכימות!

שלום לילי, בגיל ארבע וחצי, הילדים שלנו יכולים להפליג על כנפי הדמיון, ולעשות בו שימוש מופלא לטובת רווחתם הנפשית. סיפורי הגבורה הדמיוניים מספקים לילד הקטן שלך (שמתמודד עם קשיים ניכרים) תחושת כוח ויכולת, גם אם היא "מופקעת" מגיבורי-על או משלמה המלך. בעיני זה מקסים, ולא הייתי עושה דבר כדי להעמידו על טעותו. במידה ואת מרגישה שיש בסיפור אלמנטים מסוכנים, תוכלי לציין זאת, תוך שאת מכניסה זאת לסיפור שלו ("וואו, הצלחת לעוף מכל הגובה הזה?!? אפילו שידעת שזה מסוכן??? איזה מזל שלא נפצעת. אתה יודע שאפילו סופר-מן חייב להיזהר מגובה כזה? מזל שלא קרה לך כלום..."). אני אוהבת מאד גם תגובות פרדוכסאליות, שמשאירות את הילד מופתע ומשועשע, וכמו שאת אומרת, גם מחזקות אצלו את הידיעה ששניכם יודעים שמדובר בסיפור דמיוני. למשל - "גם אני ראיתי, מהחלון, שאתה וסבא רכבתם על האריה ההוא. אני מכירה אותו. בפעם הבאה שאתם פוגשים אותו, תמסרו לו דרישת שלום ממני!". אל דאגה, השקרים הקטנים הללו לא הופכים אותו לפלילי או לשקרן, אלא לילד יצירתי ושמח יותר. בברכה ליאת