שאלה

שלום רב במשפחתינו שני ילדים בת 10 ובן 4 בני בן 4 - מפותח על פי גילו. מאז שהוא נולד יש לו תכונת עקשנות או גאוותנות, למשל: בררנות במזון - אנו זורמים עם הזונות שהוא אוהב. משחקי קופסא - לא אוהב לשחק במיוחד לצייר או לעשות חוברות עבודה - המון שכנועים עד שמסכים (למרות שיש לו יכולות וכו') - אם נופל ומקבל מכה אפילוחזקה, הוא מייד קם ואומר לא כואב, אפילו שאני רואה שכואב לו ורצה לחבק אותו - לא תמיד נותן. אלא אם כן המכה מאוד כואבת ואז מתחיל לבכות ואני מחבקת. לאחרונה הוא נכווה מאבן חמה באגודל (היינו מספר משפחות בקומזיץ), הייתה לו יבלת ענקית ואין ספק שכואב, הוא היה עם דמעות בעינים אבל לא בכה החזיק את היד ולא נתן לנו לטפל בו, רק אחר כך שהיינו לבד וכנעתי אותו שאני אעשה לו "פו" ואשים לו משחה הוא השתכנע. - לאחרונה הגננת פנתה אלי ואמרה לי שהוא מאוד עקשן ובדרך כלל היא מסתדרת עם זה. אבל קרה מקרה שהיה צריך להתעסק עם דבק והוא לא הסכים הפעם הגננת התעקשה ואמרה לו שאם לא יעבד לא יוכל לצאת לחצר, הילד אמר לא צריך לא אצא ואכן לא יצא לחצר, ישב בצד. הגננת ניגשה אליו ואמרה לו שרק שניהם יעשו את העבודה יחד ןהוא לא הסכים. קרה עוד מקרה שהוא רב עם ילד ואחר כך בגלל שידע שהגננת קוראת לשני הילדים לשוחח עימם, הוא ישב בצד של הגן חצי מהיום. דוגמא נוספת: הגננת הראתה להם תמונות של חשופיות (חלזונות ללא בית), בני התעקש שאין חיה כזאת ולמרות שהראינו לו תמונות וכו' - הוא לא הסכים. יש עוד ועוד דוגמאות. יש לציין ששנה הבאה הוא הולך לגן חובה. מצד שני הוא ילד שנתון למרות בתחומים אחרים, הולך עימנו לכל מקום, יכולת מחשבה הבנה גבוהים. מה דעתך? תודה על "ההקשבה " דורית

שלום דורית, אם את שואלת לדעתי, נדמה לי שמדובר אכן בילד נבון ורגיש, אך גם בילד שסיגל עמדה מרדנית ומתנגדת, אולי כתוצאה ממאבקי כוח בלתי פוסקים, שהתבסו כדפוס תקשורת. אם תקראי שוב את מה שכתבת, תוכלי בוודאי להיווכח כמה פעמים הוא נאלץ להילחם או להתווכח על חירויותו בסיסיות, כמו מה יאכל, במה ישחק, והאם ימלא חוברות עבודה או לא, האם לעבוד בדבק או לא, ובוודאי יש עוד, כפי שציינת. עקשנות ומרד אינם צומחים בחלל ריק, אלא באווירה של לחץ יתר או אילוץ (גם אם זה מתוך כוונות טובות או אג'נדה חינוכית). בעיני, על רוב הדברים שציינת אין טעם להתעקש בגיל ארבע (את חוברות העבודה אני מציעה לסלק מהבית לשמחת כולכם), ממש כפי שוויתרתם בעניין האוכל. אני מאמינה שהדרכת הורים קצרה יכולה לעזור כאן מאד, בהרגעת המערכת ובכינון דפוסי תקשורת שאין בהם מאבק או "שכנוע-יתר". זכרו שאף אחד לא מושך חזק בחבל אן אין כוח נגדי שאוחז בו בכוח. בברכה ליאת

תודה על התשובות