תהליך גמילה של בת שנתיים ו4 ח

ערב טוב , ביתי שת שנתיים וארבעה חודשים. מזה כחודש וחצי היא מבקשת מידי פעם לעשות פיפי וקרי בשירותים. חלק מהניסיונות עברו בהצלחה והיא הצליחה לעשות את צרכיה.היא היתה עם חיתול ומידי פעם החליטה שהיא מורידה ומתנסה בשירותים ואנחנו היינו קשובים לה . לאחר שראינו שהיא די מוכנה ומודעת , הצענו לה להוריד את הטיטול לגמרי. היא שמחה מאוד. רכשנו תחתונים והיא היתה מאושרת. ביום הראשון לגמילה היא הלכה לשירותים בשמחה ועשתה פיפי ברצון. היו מעט פספוסים. ביום השני חל המהפך . היא סרבה להכנס לשירותים . התאפקה שלוש ארבע שעות לפיפי וכך גם לקקי . כך היה ביום השני השלישי והרביעי. כשראינו שזה לא מתקדם והיא מתאפקת שעות עד שיוצא לה , שוחחנו איתה (היא מאוד בוגרת) ושאלנו אותה אם היא רוצה לחזור לחיתול כי אנו רואים שקשה לה . היא הסכימה. כיום היא עם חיתול , כבר חמישה ימים ואין שיפור. לפני פיפי היא מייללת ועומדת לידי , מנסה להחזיק עד שלבסוף עושה . רואים שקשה לה . עם קקי הסיפור גם מורכב. היא מתאפקת ואז כשיש לה ממש היא רועדת ולא מוכנה לעשות. אציין כי אנו ממשיכים להציע חה את הישבנון ומסבירים כי זה בסדר לבחור בחיתול או בישבנון . מה עושים ? איך ממשיכים מהחרדה הזו שנוצרה לה ? תודה מעומק הלב  

שלום שירי, לא סתם אנחנו משתמשים במונח "תהליך" כשאנחנו מדברים על גמילה. כמו שכתבתי כאן הרבה לאחרונה (את מוזמנת לדפדף אחורה ולקרוא פניות דומות), החינוך לניקיון מגיע ביוזמת ההורים, ו'מונחת' על הילד כתביעה (רכה ומתחשבת, אך בכל זאת תביעה). הבסיס להצלחה הוא מוכנות של הילד מצד אחד, אך גם של ההורים, שאמורים להצטייד בסבלנות, סלחנות והסכמה מראש לכך שיהיו נסיגות ופספוסים. כאשר אתם מורידים ומחזירים את הטיטול, אתם מעבירים מסר מבלבל, ויוצרים למעשה בעיה נוספת של חרדה או התנגדות. הילדה חשה את הלחץ, פוחדת לאכזב או לא לשלוט, ונקרעת בקונפליקט הידוע של להחזיק/לשחרר. אני מציעה לעשות הפסקה בתהליך לזמן מה, שבו לא תדברו על כך כלל. בזמן הזה תעשו שיעורי בית: מצאו מאמרים באינטרנט המפרטים צעד צעד כיצד נכון לעשות זאת ואיך להימנע מטעויות, ורק כשתרגישי מוכנה, נסי שוב ממקום עקבי ובטוח. קחי בחשבון שייתכנו התנגדויות או 'תאונות', ואל תיבהלי מהן. גם זה חלק מהתהליך. בהצלחה ליאת