ביקורים אצל משפחה מורחבת

שלום ליאת בנותינו בנות 5 וחצי ושנתיים וחצי. יש לנו "בעיה" שנמשכת לאורך זמן והיא ביקורים אצל משפחתי- כולל סבא וסבתא ודודים כלומר אחיי או אחיותיי. ראוי לציין כי אימו של בעלי גרה בחו"ל והמשפחה הקרובה היחדיה היא משפחתי.אנו גרים רחוק ממשפחתי, ולא מתראים עמם מדיח שבוע שבועיים אלא לפחות חודש מביקור לביקור. עד לאחרונה כאשר היינו מבקרים שם, בעיקר הגדולה, שהיא עם מזג ש"מתחמם לאט" היה לה קושי לבוא לסבתא לתת לה נשיקה, או לסבא. תמיד היה ניסיון להתקרב אליה מצידם, ועל פי רוב היא נמנעת, שקטה, מתקשה להתקרב. עם אחי זה קשה עוד יותר כי הוא היה ניגש אליה בלי להיות קשוב לקצב שלה, מרים אותה וגורם לה לבכות.. הסתרתי למשפחה שכדי לאפשר לה להפתח כדאי שייתנו לה זמן וזה יבוא ממנה, לא לכפות עצמם עליה אך עדיין הם מאוד מתוסכלים. הבת השניה, עם מזג הרבה יותר נמרץ, מתחברת לזולת הרבה יותר מהר, היה פחות קושי בביקורים. היתה נותנת לחבק ולנשק. לאחרונה, וזה מה שקשה לנו, שתיהן, ונראה לי שהקטנה מחקה את אחותה, נצמדות אליי לרגל, פיזית, והולכות אחריי כצל לפחות במשך החלק הראשון של הביקור. אני צריכה להתפנות לבני משפחתי, להתעניין בהם, לשמחו איתם על המפגש, ובו בזמן לשחרר את הרגל שלי... מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה, ואם לא די בכך אני שומעת מהמשפחה שקשה להם לראות אותי כך, לא מתפנה עד הסוף, לא מצליחה להנות מהביקור עד הסוף, ושעליי לעשות משהו עם זה.אני יודעת שהם צודקים ואולי אפילו הם מאוכזבים. אגב זה פחות קריטי לי, אכזבתם, מה שיותר חשוב לי זה איך לעזור להן פשוט להניח לי ולבטוח בדמויות המשפחתיות. אי אפשר לומר שהן לא מכירות את אחיי, ואחיי מאוד לבביים כלפיהם. אציין גם שאני ממשפחה גדולה, עם אופי שמחבק, נוגע ,נוכח בהבעת רגשות, וכאשר בנותי לא מאפשרות את המגע הזה איתן, בניגוד ליתר הנכדים, זה קשה. אשמח לעצתך חג שמח

שלום גלית, נראה שאת מבינה היטב את הצרכים של בנותייך, ומכירה בכך שיש להן תיאבון חברתי-משפחתי חלש, וקצב התחברות איטי יותר מהנהוג במשפחת המקור שלך. כדי שהבנות יוכלו ליהנות מהיחד המשפחתי והחמימות המופגנת, הן צריכות לחוש בטוחות מפני חדירה פתאומית למרחב שלהן, ולוודא שמתייחסים בכבוד לגופן, לרצונן ולאישיותן העצורה. בני משפחתך הם אלה שיצטרכו להרוויח את האמון הזה, ולהתאמץ בריסון הדחף להרים, לחבק או לנשק. אמרי לבנותייך שהן יכולות להתנהג אצל סבא וסבתא כמו שנוח להן, ושאת מבטיחה לשמור עליהם בנוכחותך הקרובה מפני קרבת-יתר. כאשר הן יאמינו לך ויבטחו בך, ההיצמדות למכנסיים שלך תתרופף מעט. עד אז, אני מציעה להמשיך ולהסביר את הרציונל הזה לבני משפחתך, ולעזור להם לפרש את ההתנהגות של הבנות כקושי אמיתי, ולא כדחייה אותם. מאמינה שזה יעבור בסופו של דבר. חג שמח ליאת

הי ליאת תודה רבה על המענה המדויק. נראה שקלטת את הדינמיקה המשפחתית מבלי להכיר את המשפחה.. אגב צרכים של בנות, רציתי להתייעץ גם לגבי חופשה שלי. מאז שהבנות נולדו לא לקחתי לעצמי אף פעם חופשה. כל החופשות הן משותפות .לאחרונה אני בעומס רציני ובן זוגי שיקף לי שנראה לו שאני רציכה זמן לעצמי אפילו כמה ימים. בדיוק נפגשתי עם חברה שהציעה לי לטוס עמה לחו"ל בעוד כחודש וחצי, לארבעה וחצי ימים. בעלי יישאר עם הבנות בבית ויטפל בהן. בנוסף לכך, כפי שכתבתי במייל קודם, מאחר ואימו של בעלי גרה בחו"ל והיא אשה חולנית, עליו לנסוע אחת לכמה חודשים לבקרה ולעזור לה. בעוד כשבוע הוא צפוי לנסוע לסייע לה בבדיקות רפואיות ולשוב כעבור 4 ימים, ואני אהיה עם הבנות. מצד אחד, הבנות מכירות את הרוטינה של נסיעת בעלי לאימו, אך מצד שני אני חושבת על כך שהנסיעות יהיו בהפרש של חודש וחצי אחת מהשניה, אף שכל פעם, מישהו מאיתנו נשאר איתן. האם נראה לך נכון לעשות כזה מהלך? לנו ברור שלגבי בעלי, זו המציאות שהוא,ואנו, חיים בה, ועלינו להתארגן סביבה (אימו לא יכולה להגיע אלינו בשל הבעיות הרפואיות). בתודה גלית