חרדות קיצוניות בקרב ילד בן 4 ו- 4 חודשים

ד"ר מנדלבאום שלום, אני אימא לתאומים (בן ובת) בני 4.4 כאשר הבן אובחן כסובל מבעית ויסות חושית ורגשית ומטופל בריפוי ועיסוק. הקשר שלו איתי היה תמיד חזק ותלותי והמגמה הנ"ל ממשיכה ללא שיפור ברמת התלות. לאחרונה לאחר שהחל לשתף אותי יותר בתחושותיו שמתי לב שרמת החרדה שלו לגביו, לגביי ולגבי אחותו התאומה מאוד גבוהה- לכל פעולה הכי פשוטה הוא "בונה" לעצמו המשך ותמיד ההמשך שלילי כגון כשאחותו רצתה לעלות על סוס פוני התחיל לבכות ואמר-"אם תעלה על סוס הפוני הוא עלול לברוח ואז היא עלולה ליפול ואף אחד לא יראה אותה ויוכל לעזור לה וכו'.." האם העניין מצריך טיפול פסיכולוגי? כיצד עלי להגיב על מנת להוריד את רמת החרדה שלו? תודה!!!

שלום מירב, אנשים (וילדים) חרדתיים נוטים לפתח דפוס חשיבה קטסטרופלי, והם מתבוננים דרך הפריזמה הזו על העתיד הקרוב והרחוק. זהו דפוס כמו-אוטומטי, שאפשר לנסות לשבור או לרכך באמצעות עבודה קוגניטיבית (חשיבתית). כך, למשל, אפשר לנסות לשוחח עם הילד ולשאול אותו למה הוא חושב שהפוני יברח ואחותו תיפול? האם היו רמזים לכך? האם ישנה אפשרות אחרת? אולי כמה אפשרויות? ואם הפוני באמת ינסה לברוח, האם התוצאות יהיו כ"כ דרמתיות ומסוכנות? האם יש עוד אפשרויות? האם יש משהו שאפשר לעשות כדי למנוע את זה? שיחה כזו (במיוחד כשהיא מתבצעת ע"י איש מקצוע מיומן, אבל לא רק) יכולה להרחיב מעט את ההתבוננות שלו על העולם, ולעזור לו לחוות אותו כפחות מאיים ומפחיד. נסי לא למהר לסלק את הפחדים, אלא דווקא להזמין אותם אל תוך השיח שלכם מבלי לבטל אותם. נסי להרחיב בשאלות שלך את רפרטואר המחשבות והתגובות שלו, ולעזור לו לחשוב גם על סוף אפשרי טוב. אם תרגישי שהחרדה ממשיכה להעיק ולפגוע בתפקוד שלו או באיכות החיים שלו, פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת