לקראת גמילה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

28/03/2012 | 23:21 | מאת: אלישבע

ליאת שלום, בכוונתי להתחיל בתהליך גמילה לבתי בת הכמעט שנתיים. אשמח אם תוכלי לכוון אותי באמצעות מספר שאלות- * מקריאה ברשת הבנתי כי קיימות 2 גישות , באחת אומרים לילד כי אין יותר טיטול בשעות העירות ובאחרת הגמילה נעשית באופן הדרגתי. אשמח לשמוע מהי המלצתך. * אני שואלת את עצמי מה לומר בשעת פספוס- משהו כמו "לא נורא" או יותר בכיוון של "אוי, חבל, ברח לך הפיפי, בפעם הבאה תצליחי". *בימים האחרונים בתי מבקשת לראות את הטיטול המלא בקקי והיום ביקשה גם לגעת בו. אני מניחה שזה נורמלי, אך מתלבטת לגבי אופן התגובה. עד כמה כדאי "לזרום" עם זה ומה כדאי לומר לה אם לא. *כששולחים את ההפרשות לאסלה, את ממליצה להניח לה "להיפרד" מהן? אם כן, כיצד את ממליצה "לחתוך" את זה? תודה רבה רבה וסליחה על המגילה. חג אביב שמח.

29/03/2012 | 01:19 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום אלישבע, ברכות לרגל תחילתו של התהליך החשוב. אין כמו עונת האביב להתחלות מרגשות! אנסה להשיב על שאלותייך עפ"י הסדר בו הוצגו: * איני בטוחה שאני מבינה למה הכוונה במושג "גמילה הדרגתית". מבחינתי, גמילה היא תהליך הנעשה מיוזמתם של המבוגרים, לאחר שווידאו שקיימת אצל הילד מוכנות ובשלות מוטורית, קוגניטיבית ורגשית. מאימתי שהמוכנות קיימת, אפשר לבשר לילד שהחלטתם שהוא גדול מספיק כדי ללמוד לעשות פיפי וקקי בסיר או בשירותים ולא בטיטול. הסבירו לו שמעתה ואילך הוא ילבש תחתונים ומכנסיים, אותם נצטרך להוריד בזריזות בכל פעם שהוא ירגיש שהוא צריך פיפי או קקי. אפשר להזכיר כאן שאולי בהתחלה קצת יברח לו מדי פעם, אבל זה קורה לכולם וזה ממש בסדר. ההדרגתיות יכולה להיות (אולי) בטפטוף של הנושא עוד קודם להורדת הטיטול, בעזרת סיפור, קלטת או אפילו רכישת סיר יפה וצבעוני עליו אפשר להתאמן קצת ברגעים שלפני המקלחת, באווירה נינוחה. * במקרה של פספוס (לאחר ההקדמה בראשית התהליך) אפשר להגיד פשוט "לא נורא, קורה. אני בטוחה שבסוף זה יצליח לנו". חשוב להימנע מהבעת גועל או דחייה כלפי ההפרשות. מילים כמו פויה, איכסה, מלוכלך או מסריח - לא ממש מעודדות. נא להימנע! * בעיני, אפשר בהחלט לוותר על העיסוק בהפרשות, בוודאי ככל הנוגע למגע יד. אפשר להסביר שבקקי ופיפי לא נוגעים, אלא רק שולחים אותם אל האסלה. תוכלי לאפשר לה להביט בקקי שבסיר או באסלה, ולהזמין אותה להדיח את מי אסלה "כמו גדולה". * באופן אישי, אני לא מתה על טקסי הפרידה (ותסלח לי אלונה פרנקל) מהקקי. בעיני, התייחסות קצרה ועניינית ככל האפשר היא הדרך המתאימה לטיפול בתוצרים הללו. מקווה שקצת עזרתי, ואשמח לשמוע איך הולך בהצלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים