רגרסיה בשליטה על סוגרים

שלום לך בתי נועה בת 3.9 חודשים .לאחרונה , כשבוע , ברגרסיה לגבי השליטה בסוגרים .היא עברה גמילה טובה לפני כשנה ופתאום עושה פיפי מידי פעם במהלך היום בעיקר כשהיא בבית חוץ מפעם אחת בגן. בגן היא מתפקדת יפה ובבית היא ברגרסיה . אני כל הזמן שוברת את הראש להבין למה זה קורה ?ואני חוששת שאם לא אעלה על הסיבה ולא אדע ממה זה נובע זה יארך הרבה זמן או אפילו יתפתח וזה הפחד שלי. אני מתייחסת לזה בסלחנות. לא כועסת אני רק אומרת בעדינות למה לא הלכת לשירותים אולי שכחת? בפעם הבאה תזכרי ללכת שלא יברח. אני אומרת זאת בטון שקט וברגישות בצורה של המלצה...לדעתי יש איזה מתח קל בינה לבין אחותה הבוגרת שבגיל 6 . נועה בת ה 3.9 רוצה להיות גדולה כמו אחותה ולעשות מה שהיא עושה אבל מודעת לזה שהיא עדיין לא יכולה ואולי זה מתסכל אותה . כשהגדולה משחקת במשהו אז היא לוקחת לה או הורסת את מה שבנתה וכדו' ואז יש ריבים לפעמים אני אומרת לגדולה שרוצה לשחק בפאזל שתסגור את החדר ותשחק כדי שהקטנה לא תפריע ולנועה הקטנה אני אומרת שכשאחותה תסיים את המשחק אנחנו ניכנס ונשחק כאילו בתור. אני לא יודעת אם זו הדרך הנכונה או לא אני רוצה שכל אחת מהן תוכל לשחק ולהינות בלי להיפגע מהתסכול של הצד השני.אולי המתחים האלה גורמים לה לרגרסיה . מה עלי לעשות כדי לתקן את המצב? מעבר לזה היחסים בבית טובים . כתבתי לך בעניין הזה לפני מספר ימים וענית לי אבל ביומיים האחרונים התחלתי לחשוב שלא מדובר באיזה פחד נקודתי אלא ביחסים עם אחותה . אודה לתשובתך אני די מבולבלת ופוחדת לעשות טעויות. עינת

שלום עינת, בניגוד אלייך, אני דווקא מאמינה שלא תמיד חייבים להבין בדיוק בדיוק מה הסיבה לנסיגות התפקודיות הקלות הללו בחיי הילדים שלנו, במיוחד כשקיימים מספר גורמים אפשריים. לא תמיד אנחנו יכולים לפתור לגמרי את מצוקותיהם של הילדים: אחרי הכל, אין לנו שליטה על המצב הבטחוני (אני זוכרת שסבלתם מהאירועים הבטחוניים של השבועיים-שלושה האחרונים), ולא תמיד גם על יחסי האחאות בבית. תהיה הסיבה אשר תהיה, נדמה לי שהדאגה שלך והעיסוק הרב שלך בנושא הפיפי שבורח, עלולים להחמיר את המצב. נסיגות זמניות נפוצות מאד בשנות הילדות, והן חולפות מעצמן אם לא עושים מהן סיפור גדול. להערכתי, ההיתקלויות הקטנות עם אחותה לא אמורות לעורר תגובה כזו. הקסאמים והגראדים דווקא כן, והגיוני שזה מגיע גם באיחור מה. ילדים מגיבים לאווירה מתוחה, גם כשאנחנו מנסים להסתיר אותה מהם ולשמור על שגרה לכאורה. נדמה לי שיש טעם להמשיך להתאזר בסבלנות, ולהגיב כפי שהצעתי לך בתשובתי הראשונה. זה יעבור ליאת