שוויון זכויות

שלום ליאת, אשמח לשמוע את דעתך. האם את חושבת שכדאי להנהיג שיויון מלא בין האחים? כלומר, בשעה שאחד מקבל משהו, גם אחיו יקבל זאת? זה עשוי לחסוך תחושות קשות של קנאה או קיפוח. מאידך, עלינו להרגיל אותם שבחיים דברים לא עובדים כך. אם כל אחד יקבל מה שהוא צריך, ולא מה שהוא רוצה, אולי יהיה להם קל יותר להתמודד עם מצבים דומים בעתיד (בפרט שפעמים רבות בחיים הם עלולים לא לקבל גם את מה שהם באמת צריכים...) מה את אומרת?

שלום לך לדעתי אין זה זה נכון לנסות להשוות בין האחים ולתת להם שווה בשווה את הדברים. נראה לי יותר נכון לתת לכל ילד בהתאם לצרכיו האישיים. אם יש ילד שרגלו גדלה יותר משל אחיו והוא זקוק לעוד נעל באמצע העונה אז גם אחיו צריך לקבל? אם ילד אחד זקוק לעזרה בשעורים והשני לא אז בכל זאת תשבי עם השני על שעורים? או אולי תשתדלי לשבת פחות עם האחר? קנאת אחים הינה דבר נורמאלי ובעיקר זו קנאה אשר באה מתחושות פנימיות של כל ילד וילד. גם אם תנסי לתת לכולם אותו הדבר תמיד יהיה ילד אחד אשר יתחשבן על משהו שאולי לא שמת לב אליו. אני מציעה להעביר את המסר שלא כולם שווים וכל אחד יקבל את מה שהוא זקוק לו בהתאם לצרכיו האישיים. בברכה אריאלה זמיר

שלום מיכל, בעיני יש פער עקרוני בין המושג בו בחרת לכותרת שלך - "שוויון זכויות", לבין הנתינה הסימטרית הבלתי מובחנת, המצייתת לכלל "שווה בשווה". עקרונית, ילדים בבית הם שווי זכויות. לכולם זכות שווה לגדול בסביבה מיטיבה, הקשובה לצרכיהם, לכולם הזכות השווה לגדול בביטחון, לקבל את צרכיהם הפיזיים והרגשיים, וליהנות מאהבת הוריהם. עמדה של "שווה בשווה", המקדשת סימטריה מוחלטת בין מה שמקבל ילד אחד למה שקבל אחיו, עלולה דווקא לעודד קנאה ותחרות, ועמידה מתמדת על המשמר, שמא אחי מקבל במקרה יותר ממני. לכן, שוויון זכויות - כן. "שווה בשווה" - לא בהכרח. כל אחד עפ"י צרכיו! מקווה שעזרתי קצת :-) ליאת