בעיות רציניות בבית..

שלום אני בן 21...חייל משוחרר. אנחנו משפחה בת 4 נפשות. אמא, אבא, אחי הגדול(25) ואני. לכל אורך חיי אנחנו רבים המון...מאז ומתמיד הדברים לא היו בגבול הנורמלי ויותר מזה נראו לי ממש ריבים של שנאה! אני ואמא שלי בעיקר אלה שלא מסתדרים. ממש שונאים אחד תשני. אני לא שונא אותה אבל אני מרגיש שאותי היא כן. אני ואחי גם ממש קטסטרופה... אני מדבר איתך על דברים שלא בגבול הנורמל..כמו אמא שאומרת "אני מצטערת שנולדת" "לא מאמינה שיצאת מהחור שלי"(אלה דברים שנאמרים בימים אלו ממש ועוד המון משפטים)...גם אני לא ממש מצמצם במילים.."אמא חרא" אדם חרא" כל מיני דברים כאלה. ברור שאני לא תלית שכולה תכלת...ואין לי ספק בכלל שאני שותף לכל הסיפור. אמא שלי אשה שלילית בכל הנוגע להתנהגות שלה עם המשפחה.פרט לקשר שלה עם אחי. היא תמיד מוגננת עליו גם על דברים שבאמת לא בסדר. גם עם אבא שלי מעיר לו היא מגוננת וככה בין היתר נוצרים ריבים מכוערים בינהם. כנל לגבי כשאני רב איתו היא ישר מגוננת עליו!! נשבע שאני מנסה לבדוק עם יש דבר כזה אמא שאוהבת רק תבן הבכור..מין תסביך כזה..שמקבלת שנאה כלפי כולם (הבעל, הילד השני) אני מנסה לחשוב אם יש דבר כזה אמא שלא אוהבת תבן שלה.. אני יודע שתמיד אומרים שאין אמא לא אוהבת את הילדים שלה..אבל אני נשבע שאני באמת מנסה להבין את זה. עכשיו אני יהיה איתך כנה עם אחי אמא שלי זה סיפור אחר לגמרי... ולא רק בגלל שהוא יותר גדול גם כשהוא היה קטן והוא היה הרבה יותר נוראי ממני בהתנהגות היא תמיד תומכת בו בצורה אחרת שאני אף פעם לא חוויתי ממנה..היא יותר מכחישה מאשר תומכת!! כשיש ריבים ביני לבין אחי ויש ריבים(ממש מכות..מכות רציניות. משני הצדדים) היא לוקחת תצד שלו היא לא מדברת איתי...בקיצור היא בעייתית וככה גם נוצר בין היתר קרע ביני לבין אחי..כי אני תמיד מנסה להראות לה שגם הוא לא בסדר כשהוא לא בסדר וניהיה ממש גועל נפש! באמת שאני לא יודע כמה את יכולה לעזור לי. ולנו בכלל כמשפחה. האם קיים דבר כזה על אמא שאוהבת רק את הבן הבכור שלה ופשוט לא מעניין אותה כלום חוץ מזה?לא אני ולא אבא שלי? נוצר מצב של קבוצות.. אנחנו לא ילדים. אנחנו כבר אנשים מבוגרים ולא מדובר בסתם ריבים בין אחים קטנים...ממש מכות מכות! שאבא מפריד בינינו ונופל על הרצפה ואמא אפילו לא אומרת כלום לאחי שהוא זה שהשתגע בבית באותו מצב! נוראי.

שלום גולן, לבי איתך. למרבה הצער, ולמרות שרוב האימהות לא יודו בכך, קיימת תופעה של העדפת בן אחד על פני אחיו, ואנחנו מכירים את הסיפור הזה עוד מימיהם של קין והבל, יעקב ועשיו, יוסף וכתונת הפסים, ועוד. ברוב המוחלט של המקרים, זה לא קורה בגלל התנהגות בעייתית כלשהי של הילד ה'מקופח', אלא בגלל מורכבויות אחרות במשפחה או באישיותה של האם. אני מניחה שזה בוודאי לא מנחם אותך. זה מאד לא קל לחיות במשפחה של קואליציות, במיוחד כשהקואליציה חוצה דורות (הורה וילד מול הורה וילד אחר). באופן מוזר, הילד ה'מקופח' ממשיך להיאבק ולהילחם על אהבת ההורה, על שוויון ועל צדק, גם כשהראש אומר שהקרב אבוד. משהו בתוכנו ממשיך להשתוקק לאהבה ולהכרה מצד ההורים שלנו, לפעמים גם שנים רבות לאחר מותם. אתה צודק גם בכך שאתה מבין שיכולתי לעזור למשפחה שלכם מוגבלת. קשה מאד לשנות מאזן כוחות משפחתי, גם בטיפול משפחתי. הבשורה הטובה היא שכולכם אנשים בוגרים, ואתה עצמך כבר אדם עצמאי שיכול לעמוד בזכות עצמו. חייבת להודות שאיני מצליחה להעלות בדעתי מצב שבו שני בחורים צעירים מגיעים למאבק פיזי ("ממש מכות מכות") בגיל כזה. אני ממליצה לך בחום למצוא עבודה ומקום מגורים מחוץ לבית, ולהתחיל לבנות לעצמך חיים שיש בהם משמעות ועניין, אולי גם אהבה, ולהתרחק מהסביבה האלימה והמתסכלת שבה אתה חי כרגע. גם טיפול פסיכולוגי יוכל לסייע לך, בשיקום הדימוי העצמי ובהתגברות על הכאב הגדול שמקורו בתחושות קיפוח מתמשכות. בעיני, אין טעם להשקיע אנרגיות בקרבות אבודים. עדיף להשקיע אותן בעצמך, ובחיים החדשים והבריאים שיכולים להיות לך. שולחת לך עידוד וכוח ליאת

יש לי חברה כבר שנה ויש לי עבודה שאני מאוד מרוצה בה כבר שנתיים(עבדתי בזמן שירותי הצבאי). ולכל אורך חיי כבר מגיל 15 עבדתי כמדריך בקייטנות. סיימתי תשירות הצבאי בהצלחה (עשיתי קורס חובשים)..המון חברים של שנים שאנחנו יוצאים לבלות מידי סופ"ש. אני קיבלתי המון ערכים טובים בבית מאמא ומאבא. המון תודות לאמא. באמת הבעיות העיקריות שיש לי בחיים זה הריבים בבית..עם אמא שלי.על ההעדפה הברורה שלה לצד שלו כשיש ריבים, בגוננות עליו באופן כללי שאני לא חווה, בכלל ביחס החם והאוהב שהיא מפגינה כלפיו וכלפי לא. לא נעים לחיות בבית שכל הזמן רבים..וריבים עוד בצורה שכזאת. כבר זה הפך ממש לשנאה כמה שעצוב להגיד את זה. כי לי נמאס כל ריב או כל וויכוח או בכלל!! לשמוע שאני הלא בסדר ואני לא טוב ואני ככה ואני ככה ושזה לא מספיק ולא טוב. ואז אני ממש מנסה להסביר את עצמי ו"לשים לה תאמת בפרצוף" פעם אחרי פעם .זה בא לא מעט פעמים בדרך שאני מנסה להגיד לה על אחי המון דברים שאיתו זה אחרת.. על דברים אף יותר קיצוניים ממה שאני עושה..וכלום, כמו לדבר לקיר. (חשוב לציין שאחי בסדר גמור אין לו איזה בעיה רפואית או משהו. סטודנט) ככה גם בין היתר מתחילים לפעמים ביני לבינו הריבים. אני באמת עושה את ההפרדה מהחיים בבית ומהחיים בחוץ ודווקא בגלל זה באמת יצרתי לעצמי חיי חברה מאוד עשירים. לפעמים אני חושב שאולי דווקא בגלל כל הקשר ביני לבין אמא שלי וההבדלים הללו חשוב לי יותר החיי חברה והחיים בחוץ. מנסה כל הזמן להבין את המצב הזה ובדיוק כמו שאמרת הראש מבין שזה קרב אבוד מראש אבל אתה לא מצליח להאמין בזה למרות שאתה יודע אני ממשיך לנסות להסביר את עצמי לאמא ולהראות בכל דרך אפשרית שלפעמים היא טועה או שלפעמים אחי טועה. ותמיד יוצא הפוך! ניהיה ריבים, צעקות , העלבות. משני הצדדים. מכל הבית .