גיל שנתיים

יש לי שאלה כללית על גיל 2.5 כשהבת שלי לא רוצה לעשות משהו שהיא חייבת לעשות כמו צחצוח שיניים, נעילת נעליים וכו', אני מתלבטת מה נכון לעשות ? בכל מקרה אני אומרת שכרגע זה מה שעושים וזה לא בחירה 1. האם לתת לה את הזמן ולהגיד לה שרק תדע שאם היא לא תצחצח ונצטרך לצאת מהבית, לא יהיה לה זמן למשהו שהיא רוצה כמו לראות תוכנית, האם הם מבינים בגיל הזה הקשר כזה שלא מגיע מיידית עם המעשה 2. או שעדיף פשוט לעשות את זה איתה, לקחת אותה ולהגיד שזה מה שעושים כעת, זה יכול להיות בכיף או לא ולצחצח לה. כמובן שיש לה בחירה בדברים אחרים בחייה

שלום שקד, שתי האפשרויות יכולות להיות יעילות במצבים שונים. במקרים כמו של צחצוח שיניים או התלבשות והגעה לגן (עניינים שחובה לעשותם בכל מקרה), הבחירה תהיה באמת בין "בכייף ובנעימים" לבין "בכוח, ואפילו בבכי". כאשר מדובר במצבים פחות קריטיים, כמו למשל מקלחת או צחצוח בערב (כשפחות ממהרים), אפשר יהיה לומר שאם לא נספיק לעשות את הדברים בזמן, או אם אמא תסיים אותם עייפה ועצבנית, לא נוכל להספיק לספר סיפור לפני השינה או כל תוצאה הגיונית, טבעית ומיידית (בלתי רצויה) אחרת. יהיה, כמובן, יותר אפקט לדברים אם הם לא יוצגו כאיום מראש, אלא כתוצאה טבעית לאחר מעשה. לא לשכוח גם את החיזוק החיובי - "היום, בגלל שצחצחנו שיניים יפה, התקלחת מהר ועזרת לי כמו גדולה, אשמח לשכב על ידך קצת יותר זמן, ולספר לך סיפורים בכייף". מקווה שיהיה בכייף ליאת

אני כל כך אוהבת לקרוא את תוכן וסגנון הכתיבה שלך תודה רבה