מדוע ולמה

בני (19) מאז ילדותו , לא אוהב דברים חדשים. חשבתי ש"עד הצבא יעבור" ולא. אפילו נעשה גרוע. אוהב את הדברים המרופטים, הקרועים, (בחוץ עוד איכשהו, כן שם לב לעצמו ולמלבושיו, אך בבית זה קטסטרופה. הולך עם נעלי בית קרועות ובלויות וכשאני קונה לו טובות וחדשות הוא לא מוכן להחליף. כנ"ל עם שאר הדברים. לובש מעיל מרופט בן עשרים שנה כמעיל בית. כבר לא מחמם מרוב שסמרטוט, גם פה קניתי לו פליז נעים וחם לבית. כלום. ממשיך עם הישן. תביני שהוא כבר אוטוטו הולך לאוניברסיטה ועדיין שומר את הקלמר שלו מכתה א' עימו עבר את כל היסודי והתיכון וקורסים בצבא. (האמת, הקלמר במצב מעולה, אני מכבסת אותו כל שנה לבקשתו) ועוד ועוד דוגמאות כאלו ואחרות. היום כבר לא התאפקתי וצעקתי עליו שיש לו אופי של סמרטוטר, ושהוא חיב להיפטר מזה ולא לאמץ לו אופי כזה לכל חייו. זה לא מקמצנות. עכשיו אני אוכלת את עצמי שצעקתי עליו , אבל זה פשוט מחרפן אותי. אשמח לשמע דעתך. תודה.

ביקרנו היום בחנות של מטיילים. מכיון שהוא משרת בירושלים, בלילות בשמירות, קור אימים שם. התקשרתי אליו שאני רוצה לקנות לו גרביים טרמיות , כובע חם וטוב חגופיה טרמית כל זה על מנת שיהיה לו חם וחום גופו ישמר. לא הסכים בשום אופן שאקנה לו כלום. "לא צריך לא צריך ושוב לא צריך" ואוסיף ואומר שוב, אנחנו במצב כלכלי מעולה. מה הבעיה שלו??

שלום שלומית, סליחה שדילגתי עלייך לא במתכוון. ההיצמדות לבגד ישן ונוח או לנעליים מרופטות מאפיינת בדר"כ אנשים עם רגישות תחושתית גבוהה (אולי לא מאובחנת ולא מטופלת). הסבר אחר שנראה מתאים יותר לעניין הקלמר יכול להיות קשור לנטייה כפייתית (אגרנות קיצונית המאפיינת סוג מסוים של הפרעת חרדה). הסבר אפשרי נוסף שעולה בדעתי קשור אולי לסוג של מרד, שהתפתח בהמשך לאחד ההסברים הקודמים. לפעמים, כשילדים ומתבגרים מזהים ערוץ התנגחות נוח עם ההורה, ערוץ שיאפשר להם מרד ללא מאמץ מיוחד - הם אינם מחמיצים את ההזדמנות. אני רוצה להאמין שכאשר תיכנס אישה לחייו, משהו ישתנה בכל זאת. עד אז, נסי לא להתעמת ולהתעצבן יותר מדי. כל עוד אינך מזהה סוג של מצוקה או בעיה תפקודית נוספת - הניחי לו להתנהל בדרכו. בברכה ליאת