צהרונית

ליאת שלום רב.. אני אשמח לשמוע מהי דעתך בנושא. אני מנהלת צהרונית לילדי בני 5-6. לפני כשבוע הגיע אלי ילד חדש לא מוכר.. הוא מתנהג בצורה חריגה.. לא מוכן לשבת לדקה. לא מוכן לעשות יצירות, לגו, משחקים עם חברים בני גילו, פאזל.. כלום! הוא פשוט לא מסוגל יש לו קוצים בטוסיק. שמתי לב שאינו מוכן לקבל את דעת הרוב ואם לא עושים את שהוא מבקש הוא בוכה כמו תינוק, הולך הצידה לעתים מרביץ ומעליב ילדים אחרים. כל שהוא מבקש זה להשתולל על הרכב צעצוע.. אתמול הוא כמעט דרס ילדה אחת. אני חוששת שלאט לאט הילדים ידחו אותו.. האוירה בצהרונית השתנתה מהיום שהוא הגיע. הוא מבקש כל הזמן שאי אבוא איתו, לחדר, לחצר.. לא מוכן להעסיק את עצמו. גם כשנתתי לו עבודה מאתגרת מאד שהוא ביקש.. זה נגמר לאחר 5 ד' - מקסימום. אני מרגישה שהילדים לא שמחים שכניסתו לגן. ללא ספק יש לו איזושהי הפרעה התפתחותית- רגשית. אני שוקלת לשוחח עם אימו ולהסביר לה שהוא אינו מתאים למסגרת שלנו, ושלטווח ארוך יעשה לילד עוול, עוד אני רוצה להמליץ לה על טיפול של אחד-על-אחד עם חונך או משהו.. על מנת שהילד יוכל לקבל את מלוא תשומת הלב לה הוא דרוש ושזה רק יטיב עם הילד והוא יהיה מאושר. אני מאד משתדלת לדבר איתו בעדינות ובסבלנות והוא דורש ממני המון, אך הוא אינו הילד היחיד בצהרונית ומבחינה מקצועית לטעמי, אין זה פייר שהילדים האחרים יצטרכו לשלם את המחיר. מה דעתך? אינני רוצה לפגוע באם (שאגב, נראת לי כי לא רגישה מספיק לילד). אבל איך לדעתך עלי לנהוג? האם לבקש את הוצאותו מהצהרונית? או שעלי להתמודד.. שכן, מדובר גם בשנה הבאה. אני לא רוצה להרוס את הצהרונית שלי ובטח לא לגרום ילדים אחרים קושי ובאסה לבוא אלי.. העניין דחוף לי מאד מאד, מאחר וזה סוף השבוע ועלי להחליט עוד היום על מנת להספיק לשוחח עם האם מידיית לפני שמתחיל שבוע חדש. תודה מראש!

שלום דבי, יש ילדים היכולים לאתגר כל מסגרת חינוכית, בהיותם תנועתיים יותר, רגישים, מתוסכלים בקלות, מסתגלים לאט, נזקקים להרבה תשומת לב ולהשקעה רבה. כמחנכים, מוטלת עלינו האחריות לאפשר לכל הילדים הזדמנות שווה ומענה התואם לצרכיהם. אם את מרגישה שאינך יכולה/רוצה להיענות לאתגר, מוטב להמליץ להורים על העברתו למסגרת שתוכל להכיל אותו טוב יותר. השתדלי להימנע מ'אבחנות', וקחי את האחריות עליך. בברכה ליאת

שלום ליאת.. תודה על תשובתך. חשבתי על זה רבות, שבאמת ילד כזה הוא אתגר. אך אני חושבת שהוא סובל מקשיים התפתחותיים שהאם לא אמרה לי בכוונה. העניין הוא, שהוא חדש והילדים האחרים הביעו דחיה כלפיו, והוא הגיב באלימות (יריקה, דחיפה, דריכה חזקה על ילד אחר..) מצד אחד, אני מבינה את האתגר הכרוך, אך מצד שני יש לי מחויבות לילדים אחרים.. הוא דורש אותי לפחות 50% מהזמן, מה שאומר שעלי לחלק את ה 50% הנותרים בין 7 ילדים.. אני חושבת שאין לי טכנית את האפשרות לספק עבורו את שלו הוא זקוק. קשה לי מאד מצפונית להוציא ילד מהצהרונית שלי, אך אני חוששת שילדים אחרים יגידו להוריהם שלא כייץ להם לבוא יותר לצהרונית כי יש ילד אחד שמאיים ומרביץ, מדבר לא יפה ומרעיל את האוירה. אני חושבת שהמסגרת שמתאימה לו היא אחד-על אחד. אינני מתעסקת באבחנות.. ובטח שלא אציין זאת בפני האם.. אך מה לדעתך עלי לומר לה?