מה לומר לילד לפני אבחון

שלום, לבני בן 4 וחצי נקבע אבחון התפתחותי אצל פסיכולוג בעקבות הפניית גננת. בכל אופן, השאלה שלי היא מה לומר לו ואיך להסביר לו לקראת מה הוא הולך. הוא ילד סקרן ושואל שחייב לדעת ולהבין הכל כך שאין לי ספק שהוא ישאל לאן הולכים ולמה ולא הייתי רוצה לומר לו את הסיבה האמיתית כמובן.

היי נירית, אני לא ליאת מנהלת הפורום, אך אענה לך גם אני, אם זה בסדר. בהודעתך לא כתבת מדוע הפנתה אתכם הגננת לאבחון התפתחותי. לכן אולי גם קשה היה לי להבין מדוע אינך רוצה לומר לו את הסיבה האמיתית או מדוע זה כמובן. אני יכולה רק לדמיין שאת מנסה להגן עליו ממשהו. אולי מפגיעה או צער. אינני מכירה אתכם, אך נדמה לי שלילד סקרן ונבון כמו שלך מגיעה תשובה אמיתית. כמו שודאי היית רוצה גם את לקבל לו מישהו היה מציע לך ללכת לפסיכולוגית. מנסיוני עם אמא שלי :-) אומר לך, שדווקא הדאגה הרבה והרצון להגן גורמים לחרדה גדולה יותר, ואפילו מגדילים, לעיתים, את גודל המאורע מעבר לגודלו האמיתי. הם גם נוטלים ממני קצת את היכולת להתמודד עם הדברים בכוחות שלי, כי מראש האתגר הוגש לי על מגש של צער. כשמדברים ברור ופשוט ובלי מתח- פשוט מציגים את הדברים כמו שהם ומוכנים לענות על אינסוף שאלות אם צריך ומרגיעים שהכל בסדר ואנחנו פה ביחד, אז הדברים נעשים הרבה יותר פשוטים וקלים להבנה. חשוב גם שידע איך לספר לחבריו לגן לאן הלך ולמה. דווקא ההסתרה עלולה לגרום ליותר נזק מהדיבור הפשוט. אם מדובר בעיכוב כלשהו, אני מניחה שילד סקרן ורגיש כמו שלך אולי ער לו.. אולי ניתן לומר לו שהבחנת שבזמן האחרון הוא לא מסתדר כל כך עם X (נניח, ציור או כיפתור, אם מדובר בבעיה מוטורית) ושלפעמים נדמה לך שזה מאוד מתסכל אותו. אז אתם הולכים למישהי שמכירה עוד ילדים שקשה להם בזה, ותנסו שלושתכם ביחד לברר למה זה לא כל כך מסתדר וגם לחשוב ביחד מה אפשר לעשות כדי שיהיה לו יותר קל. לפעמים יש דברים שאנחנו לומדים לבד ולפעמים יש דברים שאנחנו לומדים כשמלמדים אותנו. לכן את חושבת שזה רעיון טוב לבקר אצלה. אפשר גם לשאול מה דעתו.. אני הייתי הולכת על כיוון כזה. גלוי יותר ומשתף גם אותו. זה משדר שאת עושה משהו לטובתו, שאת שם איתו ביחד, שזה לא כזה סוד גדול או משהו שצריך להסתיר- להיפך, זו הזדמנות ללמידה. כשהכל פשוט פוחתת החרדה וגם יהיה לו יותר קל לקבל את עצמו כמו שהוא. אבל אולי כדאי לחכות לליאת ולשמוע מה דעתה. בהצלחה לשניכם, לילך

שלום נירית, שלום גם ללילך, ויופי שאת נרתמת לעזור! גם אני, כמו לילך, מאמינה שניסיונות הסתרה וטיוח נושאים עמם פוטנציאל מזיק, מה גם שבמקרה של אבחון אין באמת שום דבר מאיים עבור הילד. כדאי להדגיש כאן, שעבור הילד הקטן, הסיטואציה האבחונית יכולה להיות מהנה מאד, מאתגרת ואף משעשעת ומעוררת גאווה וסיפוק. פסיכולוגים מאבחנים, המתורגלים בעבודה עם ילדים, מיומנים מאד ביכולתם ליצור קשר חם ומזמין, והופכים את האבחון לחוויה מיוחדת עבור הילד. בניגוד מוחלט להוריהם, הילדים אינם מאויימים ממשימות האבחון, ואינם רואים בהן משהו "חורץ גורלות". מבחינתם זה כמו עוד בדיקה בטיפת חלב, או ביקור מעקב התפתחותי (כמו בדיקת ראייה או שמיעה). אפשר להציג זאת מראש כבדיקה שתראה לנו "כמה אתה חכם, וכמה גדלת בשנה האחרונה". רצוי להכין את הילד ולספר לו בכלליות בפני מה הוא עומד - "כשנגיע לאבחון נכיר את הפסיכולוג שישחק איתך בכל מיני משחקים, ייתן לך משימות מעניינות וישאל אותך שאלות כדי לבדוק כמה אתה חברותי וכמה אתה חכם". אם הילד ישאל שאלות או יביע הסתייגות או חשש, אפשר לומר לו שתוכלי להיות איתו בחדר בכל שלבי האבחון. אני מציעה לעשות הכל כדי להירגע בעצמך, ואז אין כל סיבה שהילד ירגיש מתוח או חרד. זכרי שהמתח והחרדה שלנו, ההורים, הם שמשפיעים בכיוון דומה גם על הילד שלנו, וכך גם השלווה והביטחון... מאחלת לשניכם חוויה מעניינת ובשורות טובות ליאת