ושוב..מה הסיבה /סיבות ואיך אומרים ?

הי ליאת, תודה על תשובתך. אבל..אני לא יודעת איך לגשת אליה ולדבר איתה על הרגל כל כך דוחה ומשונה..אני נבוכה מעצם הרעיון לדבר איתה על כזו תופעה..יתכן ואני גם חוששת להביך אותה ...איך אומרים כזה דבר למישהו ? מה אומרים ? בנוסף, יש לך השערה ,מחשבה מאיפה זה בא לה ההרגל הדוחה הזה ? חסר לה משהו ? היה חסר לה משהו ? את שמעת פעם על הרגל כזה ? הפסיכולוגיה מתייחסת להרגל /תופעה כל כך דוחה ? ההרגל הזה נפוץ ? עד כמה הוא נפוץ ? תודה , גלית.

שלום גלית, התופעה שאת מתארת נפוצה בקרב ילדים צעירים, ומטבע הדברים - מי שנשאר עם ההרגל - אינו עושה זאת (עפ"י רוב) בפרהסיה. לכן, לא נראה לי שיש נתונים מדוייקים לגבי שכיחות התופעה (לפחות לי לא ידוע עליהם). אני חושבת שכאמא, יש לך אחריות להעביר לבתך את הקודים החברתיים הנהוגים בתרבות שלנו. אני מבינה את המבוכה שלך, ובכל זאת - עדיף שתחוו את המבוכה בבית, על פני האפשרות שתבייש את עצמה בחוץ. אמרי בפשטות ששמת לב שהיא עושה זאת לפעמים, ושאת מבקשת ממנה לחדול מזה (או לעשות זאת כשהיא לבדה). בכנות, איני חושבת שיש לכך קשר כלשהו למחסור בבית או למצוקה רגשית. הרגל לא סימפטי... קורה... ליאת

על תגובתך שנוסכת בי כוח לגשת לבתי ולומר לה את מה שאני צריכה לומר.. כשקראתי את תגובתך האנושית משהו נרגע בי.. הרגשתי שאני לא לבד עם זה וזה גם לא נורא כל כך.. שוב תודה ! גלית.