אובדן סבא קרוב

ליאת שלום, אני אם יחידנית לשניים. ילד בן שנה ועשרה חודשים ותינוק בן חודש. אבי נפטר לפני כשבוע וחצי באופן פתאומי לחלוטין. בני בן השנה ועשרה חודשים היה מאד מאד קרוב אליו. ממש גדל איתו מהיום הראשון. הם עשו המון דברים ביחד במשך ימים שלמים, אבי נהג להרדים אותו, להאכילו, לשחק איתו ועוד ועוד. (כמעט דמות אב בהתאם למצב המשפחתי שלנו). בני שואל כמעט כל יום איפה סבא, במיוחד כשהוא רואה חפצים שקשורים אליו או שמישהו מצלצל בדלת וכו'. הסברתי לו שסבא הלך רחוק ולא יכול לחזור אך הוא שומר עליו ואוהב אותו תמיד. גם הראתי לו תמונות של סבא והוא רצה לראותן שוב ושוב. יש לציין שמדובר בילד מאד מפותח לגילו ויחד עם זאת הוא בשלב שאיני יודעת מה הוא מבין ומה לא, המשפטים שלו הם בני 2-3 מילים לכל היותר. ברצוני לדעת האם ההסבר שנתתי מספיק והאם יש עוד משהו שאני יכולה לומר לו/לעשות? תודה!

הילה יקרה, קבלי את תנחומי על מות אבא. אני יודעת כמה קשה לאבד הורה, במיוחד כאשר אנחנו עדיין כ"כ זקוקים לו. זה אובדן עצום לך ולילדייך - בזה אין ספק. כאשר אנו נדרשים לתקשר את המוות לילדינו הקטנים, אנו נוטים לחשוב כיצד לרכך עבורם את הידיעה הקשה, ואיך להימנע מפחדים או זעזוע נפשי. לעיתים, דווקא הניסיונות הללו מובילים לאמירות או רעיונות שעבור הילד הקטן נשמעים מבלבלים, עמומים או מפחידים. לכן, אני מציעה להגיד לילד בכל גיל את האמת הפשוטה, בלי 'סלסולים' או קישוטים, בלי רעיונות מופשטים על עלייה לשמיים או לגן עדן. משהו כמו - סבא שלנו, שנורא אהבנו, מת פתאום ובגלל זה כולנו בוכים ועצובים. מי שמת לא מרגיש כלום, לא כואב לו כלום, והוא נח בשקט בבית הקברות. מי שמת גם לא חוזר אלינו, אפילו שהוא נורא אוהב אותנו ואנחנו אותו. נוכל לזכור את סבא כל הזמן, להסתכל בתמונות שלו, בסרטי הוידאו שצילמנו, ובטח נתגעגע אליו מאד, אבל לא נוכל לראות אותו יותר. זה עצוב מאד ואפשר גם לבכות. אבל יש לנו את סבתא, יש לנו משפחה שאנחנו אוהבים, ויש לנו זה את זו - וזה מאד עוזר לנו להתגבר". את, כמובן, יכולה לעשות התאמות ושינויים, אך בעיני זו הרוח הכללית. עצוב, אמיתי, אבל מאד מניח את דעתם של ילדים קטנים. שולחת לך חיבוק מנחם, ומקווה שתוכלו לעצב. ליאת