ילד בן 7.5 - דחוף !!!

בוקר טוב, יש לי ילד בן 7.5 ויש לנו המון בעיות איתו, החמורה שבהן היא החרדה ובה הוא מטופל אצל פסיכולוגית אחת לשבוע. הוא ילד מאוד רגזן וכעוס וכל הזמן ב"דווקא", לאחרונה זה מחמיר והיום בבוקר הוא אמר:"הכי טוב אם אני אמות"... כששאלתי אותו למה הוא אמר את זה, אז הוא אמר ש"ככה זה יהיה הכי טוב, שאלתי: "למי זה יהיה הכי טוב" ? והוא אמר: "לעצמי". אני לא לא יודעת איך להתמודד עם מילים מסוג זה, האם זה אופייני בגיל כזה ל"זרוק" משפט כזה ? חשוב לי לציין שהוא מאוד חברותי, חכם מאוד ותלמיד מצטיין !!! הכעסים שלו הם בבית ורוב הזמן יש ויכוחים בעיקר ביני לבינו, עם אביו הכל בסדר וכמעט אין חיכוכים (ובעלי נמצא איתו הרבה מאוד - כשעתיים - שלוש כל ערב והם משחקים המון ביחד). יש לי ילדה נוספת בת 4.5 (שאגב, החרדות המדוברות הן אליה). אנא הנחו אותי כיצד להתמודד עם אימרות מסוג זה. לתשובתכם הדחופה, אודה.

שלום רב, בעיני, חשוב מאד שתיידעי את הפסיכולוגית של בנך במה שקורה ביניכם (אני משוכנעת שעשית זאת, ורק מחזקת...), שכן היא זו שמכירה אתכם ואת הרקע המשפחתי שלכם טוב ממני, ולכן היא גם זו שיכולה להעריך את מידת המסוכנות, אם קיימת. בדר"כ, בגיל הילדות, אמירות כמו "אני רוצה למות" או "הכי טוב יהיה אם אני אמות", אינן משקפות כוונה אובדנית, אלא קריאה לעזרה וניסיון להעביר מסר חזק של מצוקה, שאולי (בחוויה שלו) לא זוכה למענה מספק. אני מציעה לא להיבהל מהאמירות הללו, אך גם לא להתעלם מהן. הן משדרות מסר חשוב, שמוכרחים להתייחס אליו. המסר יכול להיות משהו כמו - קשה לי כ"כ, עד כי החיים נראים בלתי נסבלים כרגע. או אני מרגיש כ"כ בודד וסובל, וכנראה לאף אחד לא באמת משנה אם אני ישנו או איננו. או למרות שקשה לי עכשיו, אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות. אולי אם אני אגיד שאני רוצה למות ישימו לב אלי סוף סוף. לכן, אני מציעה לכוון את הזרקור לחוויית הסבל והמצוקה, ופחות לדיבור על המוות. אפשר להגיד בקצרה משהו כמו "יהיה לנו מאד עצוב אם תמות, ואנחנו לא רוצים שזה יקרה. אבל אנחנו מבינים שכנראה נורא קשה לך עכשיו. בוא נראה איך אפשר לעזור לך, כדי שלא תרגיש רע כל כך". מסר כזה משדר אמפתיה ונכונות לתמוך, ולא משאיר את הילד לבד. העובדה שהוא נמצא בטיפול מעודדת, ואני מציעה להישאר בקשר רציף עם המטפלת ולעדכן אותה. בהצלחה ליאת