הורה טרי

אני בן 30 ולפני 11 חודשים נולד לי בן, בן שפללתי אליו רבות ודימיינתי את הגעתו לעולם. (ילד ראשון שלנו) אך לתדהמתי - אינני מחובר כלל לילד ואף אפטי- לא מרגיש מחובר נפשית או פיזית - להבדיל מחברי ( האבות ) שעטים על ילדהם ואוהבים ומתרגשים מכל דקה במחיצתם - לא זה לא עושה שום דבר לחלוטין ! האם זה נורמלי לגבר בשנה הראשון לא לחוש הרבהואף בכלל סימפטיה או קשר\ אהבה\ רגש\ קרבה וכו של בנו \ או ביתו הראשונים ?? האם זה יחלוף ואתחיל להתחבר ולאהוב אותו מכל ( כמו אישתי שלא מפסיקה לחשוב עליו )

שלום רב, החיבור הרגשי לילדים שלנו לא תמיד מתרחש מעצמו, אוטומטית, רק משום שהם נולדו לנו. יש הורים (גם אימהות) שלוקח להם יותר זמן ללמוד את הילד, לחוש אותו ולאהוב אותו. מאחר שתינוקות אינם מדברים עדיין, ואינם מתקשרים ברובד המילולי, הקשר עמם נוצר ומתחזק תוך כדי יחסי הגומלין היומיומיים עמם. דרך המגע הפיזי, ההאכלה, הרחצה, ההחתלה, המשחק המשותף, הטיול, ההלבשה, והגילוי המשותף של העולם שיש בו מעתה הורים וילד. לכן, העצה שלי אליך, היא להתחיל לטפל בילד שלך, לזמן לשניכם אינטראקציות משותפות, והזדמנויות למגע פיזי תכוף. גם אם זה יקרה תחילה בצורה מעט מלאכותית, איני רואה דרך טובה מזו. חשוב לציין בהקשר זה, שיש לא מעט אנשים שמתקשים לתקשר עם תינוקות רכים, ומעדיפים להתחבר מאוחר יותר, דרך המילים והפעילות המשותפת ה'בוגרת' יותר. אם, למרות המעורבות שלך בטיפול בתינוק, יחסך אליו לא ישתנה, תוכל לבחון יותר לעומק - אולי בעזרת טיפול פסיכולוגי - מהם הדברים שחוסמים אותך ומשאירים אותך זהיר ומרוחק רגשית. אין לי ספק שאלה דברים שניתן להתגבר עליהם, אם מתעקשים. בברכה ליאת