שאלה

ליאת שלום, בנה של אחותי בן 6. לאחרונה אני שומרת עליו לא מעט, יחד עם אחיו האחרים. הבעיה איתו - שכל פעם שאני אומרת לו לעשות משהו שלא בא לו הוא משתתק. הוא אפילו לא אומר לא בא לי, או אחר כך. פשוט משתתק.. מה שלצערי בדרך כלל גורם לי להתעצבן, כי הוא יכול להמשיך בשתיקה הזו זמן רב, ואין אפשרות למשא ומתן, או לשכנע אותו בדרך אחרת. זה קורה בדרך כלל לפני מקלחת או כשצריך לישון או לאכול או אפילו לסדר את המשחקים אחריו(אפילו שזה יחד איתי). אני מרימה עליו את הקול לעיתים רחוקות ובדרך כלל האוירה ממש נעימה וכייפית. לא יודעת איך להתמודד עם השתיקות האלו. עם אחותו היה בעיה של בכי, מה שהיה קל לפתור ע"י התעלמות. ניסיתי התעלמות ולא עבד, הוא יכול לשתוק הרבה מאוד זמן. בדרך כלל אני מצחיקה אותו או מדגדגת ואז הוא חוזר לדבר, אבל זה מתיש.. מה הפיתרון. אם האמא יש שתיקות כשהיא צועקת עליו. תודה ולילה טוב

שלום מטילדה, ילדים מפתחים כל מיני אסטרטגיות התמודדות עם מצבים בהם הם ננזפים או נדרשים לעשות דברים נגד רצונם. ההתנהגות שמתבססת כאסטרטגיה מרכזית היא זו שהביאה איתה הכי הרבה תגמולים. השתיקה שלו, ממש כמו התנהגויות של בכי קורע לב (עליו אימהות סיפרו כאן בעבר) נועדה להפעיל את רגשי האשמה של המבוגר, שמצידו יעשה הכל כדי להעלות מחדש את החיוך על פניו של הילד. הוא יוותר על דרישותיו, ימתן אותן, או יפצה את הילד ("בהצחקה או דגדוגים"). הפיתרון הוא להמשיך להציב לו דרישות הגיוניות, ולהתעלם מהשתיקה שלו, או (אם זה קשה מאד) לתת לו 'סולם לרדת מהעץ', ולהגיד משהו כמו -"אני מבינה שאתה כועס, וזה בסדר. כשתגמור לכעוס אשמח להמשיך לשחק איתך". לאחר זמן מה תוכלי להציע לו משהו אחר לעשות, אך לא מעבר לכך. לפעמים, גם כשזה לא מוצא חן בעינינו, יש לכבד את זכות השתיקה... בברכה ליאת