הילד שלי "נדבק" אלי ולא מוכן לעשות דברים אחרים

שלום ליאת, הילד שלי בן 5, לומד בגן חובה. ילד מאוד נבון ופיקח בהשוואה לילדים האחרים בגן, אבל מסתדר מצוין עם שאר בני גילו ויש לו חברים. הענין הוא כזה, כשאנחנו הולכים לאיזה שהוא אירוע, למשל מסיבת יום הולדת של ילד אחר, הוא פשוט נדבק אלי, יושב לידי ולא רוצה להשתתף בפעילות עם שאר הילדים. אולי לא הייתי רואה בזה בעיה וגם אין טעם להגיד לו "למה אתה לא משחק עם כל הילדים האחרים?" ודברים כאלה, אבל זה מעיק גם עלי. כל פעם שאני קמה או הולכת לדקה אפילו למקום אחר באותו החדר, הוא מקים צעקות: "אמא, אמא, בואי שבי לידי", "אמא, אני רוצה לבוא איתך", "אמא, אל תלכי" וכדומה. זה לא מאפשר לי לדבר עם אנשים אחרים, לדוגמא. אפילו כשאני קמה להכין לי כוס קפה הוא מקים צעקות. גם כשאני אומרת לו "עכשיו אני מדברת, תמתין בסבלנות" הוא ממשיך וממשיך. אני משתדלת לא להיעלם לו פתאום בלי להודיע, אבל מנסה גם ליצור מצבים שיגרמו לו להתמודד עם זה שאני לא תאומה סיאמית שלו ולא חייבת להיות צמודה אליו. היום למשל היתה יום הולדת ושוב הוא ישב דבוק אלי. בסופו של דבר נמאס לי והודעתי לו שאני לא מוכנה להיות צמודה אליו. שאם הוא לא רוצה לשחק עם שאר הילדים הוא לא חייב, הוא יכול גם להישאר לשבת בצד, אבל או שהוא מפסיק להידבק אלי או שאני הולכת ופשוט קמתי, לקחתי את המעיל שלי ויצאתי. הוא כצפוי יצא אחרי בבכי. אמרתי לו שאם הוא מתכוון להיות דבוק אלי אנחנו הולכים הביתה, אבל אם הוא רוצה להישאר, הוא צריך להסתדר גם לבד. הוא בחר לחזור הביתה. אז מצד אחד אין לי טענות לזה שהוא סגור ומעדיף לשבת בצד, אבל ההרגשה שלי שזה גם מתוך מגמה שאשאר לידו ולהכתיב לי מה לעשות. כשהוא רוצה הוא יודע יפה מאוד לשחק עם חברים. אז מה אני עושה? יש לך רעיונות? אשמח לשמוע. תודה, אמא

שלום רב, אני מסכימה איתך מאד, וסבורה שמדובר בצורך *לא מודע* לשלוט על מידת הקרבה/מרחק ביניכם. אני מדגישה את ה*לא מודע* כדי למנוע ממך לכעוס עליו או לחשוב שהוא עושה לך משהו בכוונה להציק. אני חושבת שמה שעשית היום הוא בדיוק הדבר הנכון לעשותו, וכדי שזה יהיה חזק ויעיל יותר, תוכלי להציג זאת מראש, עוד בבית, ולשאול אותו אם הוא חושב שיצליח ליהנות במסיבה גם מבלי להיצמד אלייך. הדגישי - ללא כעס!!! - שמבחינתך אין שום בעיה להישאר בבית, ואל תנסי לשכנעו אחרת. הישארי קצרה מאד ועניינית. א בחרתם ללכת, והוא מתקשה לעמוד בהסכם, אספי את עצמך מיד כשה'הצגה' מתחילה, וחזרי הביתה (למרות תחושת ההחמצה והטרטור שודאי תחושי), כשאת משתדלת להמעיט בדיבור או נזיפות או ניחומים. בבית, התנהגי כאילו לא קרה דבר. אין לי ספק שעוד פעמיים כאלה, הילד שלך ילמד שההפסד עולה על הרווח. את מוזמנת לדווח. בהצלחה ליאת