בת שנתיים התחילה לבכות בפרידה בגן

שלום אני אמא לבת שנתיים. היא באותו הגן ונהנית ממנו מאוד מגיל 8 חודשים. הגננות מספרות שהיא בסדר גמור , משחקת , נהנית במהלך היום. לא עושה בעית כשאנחנו הולכים לגן ונכנסים לגן ועד לפני שבועיים גם לא ממש עניין אותה כשאני נפרדת ממנה בבוקר. אבל בשבועיים האחרונים היא בוכה בהיסטריה כשאני באה לעזוב , נצמדת אליי ובוכה ובוכה. רציתי לדעת איך נכון לנהוג במקרה הזה?

שלום אריאלה, קשיי פרידה המופיעים פתאום, יכולים להיות קשורים לאירוע ספציפי (אחרי חופשה, אחרי מחלה, אחרי לידת אח, אחרי אירוע אובדן במשפחה, וכד'), ובמקרה כזה חשוב להישאר אמפתיים, ולסייע לילד לחזור לשגרה ברכות ובהדרגה. קשיי פרידה 'פתאומיים' יכולים, במקרה אחר, להעיד על סוג של התפתחות קוגניטיבית, ועל הבנה חדשה של המציאות. ההבנה שאמא יכולה להתרחק, ולהשאיר את הילד ללא הגנה מול יצורי הפרא הדמיוניים המציפים אותו בשלב התפתחות זה - מעוררת חרדה גדולה. חרדות מסוג זה 'מתקיפות' במיוחד בלילה, אך ייתכנו זליגות גם אל שעות היום, במיוחד ברגעי הפרידה. במקרה כזה, רצוי להיפרד מהילד רק כשהוא מרגיש בטוח, או נמצא בזרועותיה של דמות מוכרת וחמה מצוות הגן. קשיי פרידה יכולים לשקף גם סוג של בדיקת גבולות אצל הילד, ובמקרה כזה נראה שינויים נוספים בהתנהגותו - גם בבית. התגובה המומלצת במקרה כזה היא קיצור זמן הפרידה בגן, הכנה קצרה לפני כן (בבית או באוטו), משהו כמו "תכף נגיע לגן, ואני יודעת שזה תמיד קשה לך. אני אתן לך נשיקה וחיבוק ואלך לעבודה. אני יודעת שגם אם את בוכה קצת, תצליחי להירגע מהר וליהנות בגן, עד שאבוא לקחת אותך בצהריים". את הפרידה עצמה יש לקצר, ולהישאר מאד ענייניים, מבלי לנסות לשחד או להבטיח הבטחות. מקווה שמשהו מהאמור כאן, יסייע קצת. הבשורה הטובה היא שהקשיים הללו זמניים מאד, וחולפים. בברכה ליאת

היי. תודה על תשובה המפורטת. נראה לי שאני יודעת מה הבעיה. זה גם שילוב של מה שאמרת על התפחות קוגנטיבית וגם שצומחות לה שיניים טוחנות עכשיו ( 4 ). כשאני שואלת אותה האם היא בוכה כי אמא צריכה ללכת לעבודה היא אומרת שכן. כשאני שואלת אותה אם היא רוצה שאני אשאר אתה היא אומרת כן. אם מדובר בין היתר בשיניים , אני מניחה שהכי נכון זה להישאר אתה קצת בגן עד שהיא תרגע? האם אני צודקת?