בני 5 ו - 6

שלום, אני אמא לשני בנים ובהריון בחודש השמיני. די כאוס אצלינו בבית בד"כ, הבנים די חסרי משמעת בתורות - אם אחד מקשיב די סביר להניח שהשני לא ומתחלפים ביניהם. הם רבים ומתקוטטים רוב הזמן. הגדול מבטא אפילו במילים: "אני שונא אותו, הוא רק מפריע לי, לא בקשתי אח. הלוואי שהוא ימות ואהיה לבד..." נורא. אני צועקת משום שאני חסרת אונים ורוב הזמן עסוקה ברגשות אשמה על כך. אני יודעת שאנחנו זקוקים לעזרה מקצועית אבל בעלי די מסתייג, היה לו קשה לשמוע מאשת מקצוע בקורת כלשהי. מגיל קטן של הבנים הוא די שובר לי את המילה לידם ועכשיו הם לא מקשיבים לא לי ולא לו. במסגרות החיצוניות הגדול לומד מצוין אך ישנן תלונות למשמעת רופפת וצורך בעיצוב התנהגות. הקטן מתנהג יפה בגן - אין תלונות מצד הגננת. להפך. זה הרקע. כעת, נוספו לנו שתי בעיות: הגדול מתעורר כל לילה בבכי ומפחד "חלומות רעים". לא קרה שום דבר מיוחד שאפשר להצביע עליו. הבנתי שעליי "להעניש" במשהו משמעותי להם. טלויזיה ומחשב הם כבר הרבה זמן לא רואים, ולא נראה שיפור בהתנהגות שלהם...לא יודעת מה משמעותי שאפשר להעניש בו, אין שום דבר שכזה. האם בשלילה של הזמנת חברים אחה"צ??? (עובד על הגדול), אבל עדיין הוא לא משפר התנהגותו. אנחנו מחזקים התנהגות חיובית, אבל קולנו אינו נשמע יותר בבית אלא בצעקות והאווירה כלל אינה נעימה. עזרה מקצועית זה המוצא היחיד???

אפרת שלום מדברייך אני מבינה שכבר התעייצתם בעבר עם אשת מקצוע. כפי שאת בעצמך יודעת ואומרת שאתם לא מיישמים את הצעותיה.אין ספק שיש דברים שלא נעלמים עם העליה בגיל אלא להיפך הם רק מחמירים והראיה לכך היא המצוקה שאת נמצאת בה. ילדים זקוקים לגבולות, את זה כולם יודעים, אך אני חושבת שעונשים אינם דרך ליישם גבולות. אני חושבת שחשוב להגיד ולידע את הילדים מה אתם כן מצפים מהם ומה הם כן יכולים לעשות ואיך ולא רק לשלול מהם דברים, כמו מחשב, טלויזיה, חברים.. גבולות נועדו לתת ביטחון לילדים שיש מי ששומר עליהם ויש מי שדואג לשלומם. ילדים צריכים לקבל לגיטימציה לרגשותיהם, אנחנו המבוגרים צריכים לעזור להם לעבד את רגשותיהם. כאשר ילדך אומר שהוא לא רוצה את האח הזה אני חושבת שזה די טבעי, הוא מפריע לו והוא לא מעוניין בו.צריך לגלות אמפתיה לקושי שלו עם אחיו אך גם להבהיר בצורה ברורה שגם אם אחיו מפריע לו הוא אחד מהמשפחה והוא תמיד ישאר במשפחה ובבית, כפי שגם הוא (הילד ה"סובל") תמיד יהיה במשפחה וישאר בבית ואת שניהם אתם אוהבים. ילד בגילו של בנך עדיין לא מבין את משמעות המוות כפי שאנחנו המבוגרים מבינים ולכן אין כל צורך להתרגש מדבריו. לגבי התעורריות הלילה- זהו גיל שאכן יש בו חלומות רעים ומפחידים. לדעתי אפשר לעזור ע"י נתינה של פנס למיטה בזמן ההשכבה כדי שאם הוא מתעורר הוא יוכל להדליק אותו ולראות שהכל בסדר. כמו כן ילדים אשר גבולות המותר והאסור אינם ברורים להם( מכיוון שפעם מותר ופעם אסור בהתאם למצב הרוח של ההורים)עלולים לסבול מפחדים וחרדות אשר יכולים לבוא לידי ביטוי גם בחלומות. אני ממליצה לנסות שוב הדרכת הורים בהצלחה אריאלהזמיר מנחת הורים נייד:0507294692

שלום אפרת, אני סבורה שהדרכת הורים היא קריטית במקרה שלכם, במיוחד על רקע הלידה המתקרבת. מניסיוני, גם אם הורה אחד מתנגד מאד להתייעצות, הוא בסופו של דבר הופך דומיננטי מאד בפגישה הטיפולית (זה קטע שאני, אישית, אוהבת במיוחד), ומשנה את דעתו לגבי כדאיות המפגש הטיפולי. אם התנגדותו של בעלך תישאר איתנה, תוכלי להגיע בעצמך לשיחת הדרכה, ולרכוש כלים להתמודדות עם הילדים. כרגע, עושה רושם שהמצב שלכם כאוטי, וכולכם - ללא יוצא מן הכלל - יוצאים נפסדים. חבל. זכרי שהדרכת הורים טובה אינה אמורה לבקר אתכם ואת התנהגותכם, אלא לחדד את ההבנה שלכם לגבי הדינמיקה המשפחתית ודפוסי התקשורת בבית, ולשכלל את דרכי הפעולה שלכם (שכרגע אינן משרתות אתכם). בהצלחה ליאת