בת שלוש וחצי מתמודדת עם הולדת אח...

בתי בת שלוש וחצי,ילדה אינטליגנטית ורגישה. לפני כשלושה חודשים נולד לה אח חדש. לאחר כשבוע - שבועיים סוערים, היה נראה שהיא פחות או יותר מסתגלת לשינוי. בשבועיים האחרונים, חל שינוי בהתנהגותה - היא איננה רוצה ללכת לגן, רוצה להישאר אתי בבית, בוכה מדי בוקר ו"מכינה" אותנו כבר בערב לכך...כמו כן מתעקשת שכל דבר ייעשה בדיוק באופן בו היא רוצה וכל סטייה גוררת צעקות, בכי והשתוללות. אני מודעת היטב לקושי שלי בהצבת גבולות ברורים ועושה כמיטב יכולתי להיות מחד ברורה ועקבית אך מאידך לתת לה תחושה שאני קשובה לה וערה לקושי שלה. גם אביה וגם אני משתדלים לבלות עמה זמן לבד אך נראה כי היא נלחמת על מקומה בבית ולא מצליחה להרגע ולהרפות. כאשר היא סוערת ומשתוללת אנו מנסים להרגיעה, אומרים לה שאנו אוהבים אותה בדיוק כמו קודם ושאנו מבינים את הקושי שלה. אני נעה בין הזדהות עם הכאב שלה לבין כעס על ההתנהגות הקשה. התנהלות זו נעשתה בשבוע האחרון יומיומית ממש ואני חשה חסרת אונים לנוכח הקושי לעזור לה. אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה מראש!

שלום טל, לידת אח היא אירוע משמעותי בחייו של הילד הבכור, והשפעתו עליו כה דרמתית עד כי נהוג לראותו ולהמשיגו כ'משבר', גם כשאינו מלווה בסערה גלויה לעין. לפעמים, כמו שאולי קורה אצלכם, לידת התינוק השני מבליטה או מחדדת קשיים ובעיות שהיו שם קודם, כמו למשל מאבקי כוח, בעיית גבולות, קושי לעמוד בתסכולים או הקצאה לא הגיונית של משאבי תשומת הלב בבית. אם לפני הלידה יכולת להיות נדיבה ומפנקת, יכולת "לעגל פינות" ולוותר על דרישות כלשהן כדי להימנע מעימות, כיום זה קשה יותר, פשוט כי את עצמך עייפה יותר, עסוקה יותר, סבלנית קצת פחות, ונאלצת לחלק בצורה הגיונית יותר את המשאבים הרגשיים והאנרגטיים שלך. יש שם כבר ילד נוסף שצריך אותך. במקרים כאלה, לילד הבכור קשה יותר להסתגל לשינויים ש'נחתו' עליו, והוא מוחה בכל דרך אפשרית. כנראה שאין פיתרונות קסם, מלבד ההבנה שהתנאים השתנו, ושיש להפעיל היגיון בריא ואינטואיציות הוריות כדי לשרוד את המשבר. העצה הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה להימנע מרחמים ומהתחושה שגרמתם לבתכם עוול. מעבר לאיזון הנכון (אותו הזכרת) בין ההבנה לרגשותיה לבין הכעס עליה, אני ממליצה לזכור לאזן גם בין ראייתה כ"ילדה הבכורה והגדולה שלנו", לבין ההכרה בכך שמדובר בילדה קטנה מאד, כמעט תינוקת בעצמה, שעדיין זקוקה לטיפול פיזי קרוב ולנוכחות הורית מיטיבה רוב שעות היום. לפעמים, עם בואו של התינוק הזעיר הביתה, הילד הבכור, שהיה עד עתה התינוק שלנו, מוקפץ שלא על דעתו לסטטוס חדש, שלא תמיד הולם את מידותיו הממשיות, כבוגר שצריך להבין, להתחשב, להתאפק, ולהסתפק בהרבה פחות ממה שהורגל לו. אני מקווה שתחזרו מהר לאיזון שקצת הופר, ושתמצאו את הדרך להחזיר את ההרמוניה למשפחה. אם לא תצליחו לבד, אפשר להיעזר בהדרכת הורים קצרה. בהצלחה ליאת