היי ליאת

השאלות אינן על ילדים או מתבגרים, אבל בבקשה בבקשה תעני לי... פסיכולוג טוב מגלה אמפתיה למטופל, כך הבנתי. אבל מה הוא עושה אם האמפתיה חזקה מדי?. אם הוא לוקח מדי ללב?. האם לפסיכולוג יש דרך להיות אמפתי, אך לא להיטמע לגמרי בהזדהות עם המטופל?. ושאלה נוספת: אני מעוניין לקרוא ספרים טובים על נושאים שונים בפסיכולוגיה. קחי בחשבון שלא למדתי נושא זה באוניברסיטה בצורה מסודרת. אולי יש לך המלצות לקריאה בשבילי?. נ.ב אני נורא מעריך אותך, וקורא בעניין עצום את תשובותייך בפורום.

שלום אליהו, שמחה לשמוע שיש לפורום קוראים גם מתוך עניין כללי. תודה על הקרדיט. אמפתיה היא אחד מכלי העבודה החשובים של המטפל, וכמו כל איש מקצוע אחר, עליו להשתמש בכלי העבודה שלו באחריות ותבונה. מטפלים מנוסים יודעים להישמר מהזדהות יתר והיבלעות בקשר הטיפולי, ובדר"כ (לא תמיד. יש יוצאים מהכלל, אבל משתדלים) גם מצליחים בכך. כאשר פסיכולוג מרגיש שהוא מאבד את המרחק הנכון ויש בכך כדי להשפיע על התנהלותו בטיפול, הוא מתייעץ עם קולגות או עם פסיכולוג מדריך, ונעזר בהמלצותיהם. יש לא מעט ספרי פסיכולוגיה שיכולים לספק את סקרנותך. למשל - "סערת נפש" של יורם יובל "תליין האהבה" של אווין יאלום "פרויד ומעבר לו" של סטיבן מיטשל ומרגרט בלאק שני הראשונים הם סיפורי טיפול, והשלישי נותן סקירה שווה לכל נפש על ההתפתחויות בפסיכואנליזה מאז פרויד. יש ספרים נוספים, למיטיבי לכת, שהם על הגבול בין הספרות המקצועית לספרות עיון, כמו למשל "ללמוד מן המטופל" של פטריק קייסמנט. תהנה וחג חנוכה שמח ליאת