נוכחות חיה- נקודות חשובות לחשיבה עמוקה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

16/05/2009 | 11:45 | מאת: החושבת עם עצמה

(גירסה עדכנית יותר- אשמח לפרסם את זו) שלום ליאת, אקדים ואבקש סליחה על אורך הדברים. בפתח דבר שאלה: באיזה אסכולה היית את מצדדת: באסכולת פירנצה שהעדיפה לשחזר ציורים בדיוק כפי שהם היו כשצוירו, או באסכולת סיינה שהעדיפה לנסות ולשחזר את הציור כך שיופיעו בו חלק תהליכי ההתיישנות והדהייה המוכרים לאנשים במאה או במאתיים השנים האחרונות? אינפורמציה זו, על המחלוקת בין שתי האסכולות, שאני הפכתי אותה לשאלה, לקוחה מתוך הספר : "נוכחות חיה - פסיכותרפיה פסיכואנליטית עם ילדים אוטיסטים, ילדים גבוליים, ילדים שנפגעו מחסכים, וקורבנות של התעללות" של הפסיכותרפיסטית המדהימה, העונה לשם, אן אלווארז (את בטח מכירה?!) כאחת שיש לה מבט-על מלא בחוכמת האדם, באהבת הבריות ובהבנתן,התשובה הכ"כ יפה שנותנת אלוורז לשאלה ששאלתי היא: "זוהי מחלוקת מעניינת ומדהים כמה מרגשים ויפהפיים יכולים להיות ציורי קיר פגומים". ומה בין ציורי הקיר לבין ילדים/מבוגרים/מטופלים שהרי פורום זה הינו פורום פסיכולוגיה קלינית...? אלוורז מצטטת מכתביה של מלאני קליין על התיקון ועל יכולת התיקון של ילדים את האובייקט הניזוק והפגום ואיתה היא מנהלת דיאלוג בנושא זה. מלאני קליין, בתיאורית התיקון שלה, מבהירה כי בתנאים שבהם האהבה חזקה מהשנאה וקיימת אשמה בגלל מה שהשנאה חוללה לאובייקט האהוב, המטופל המסוגל לעשות תיקון, מבקש להפוך את האובייקט הפגום לאובייקט מתוקן באמצעות שיטת ריפוי כזאת או אחרת. הנקודה שאלוורז השכילה לראותה ומדברת עליה בפרק זה, בספר המדהים הזה (ששנים כבר אני חוזרת ושבה לקרוא בו- כמה אהבה וחוכמת הבריות יש בו), היא שההפנמה המחודשת של האובייקט המתוקן משנה את העצמי ומשנה את העולם הפנימי ואז האהבה מחוזקת עוד יותר. קליין עצמה מדברת שוב ושוב על התחזקות האני ועל הצמיחה המתרחשת בעולם הפנימי כתוצאה מסוג כזה של פעילות מתקנת. אלווארז מדברת על מטופלים תובעניים, סדיסטיים ולעיתים אכזריים, שנהגו בעבריינות ובאלימות גם כלפי מטפליהם. ילדים אלו עברו התעללויות וחסכים קשים מאוד בילדותם (התיאורים של אלווארז מכמירי לב ומצמררים). "אפשרויות התיקון של האובייקט", כותבת אלווארז, במובן היותו פתוח לקלוט ולקבל את הדחף המתקן גם אם בצורה מזערית, מוסווית או מותקת- חשובה במיוחד בעבודה עם מטופלים גבוליים, שבה קיים יאוש מודע או לא מודע כלפי הנושא הזה". היכולת לתקן, אומרת אלווארז, הידיעה שתיקון אפשרי , היא זו המאפשרת התפתחות, צמיחה וחשוב מכל, שינוי אמיתי. אם מתחיל הדחף לתיקון במקום כלשהו ואם הוא מתחיל בקטן ופוגש בהצלחה וזוכה להזנה, הוא עשוי להפעיל את אחד המעגלים החיוביים שאותם מתארת אלווארז בפרק זה. אלווארז מתארת ילדה תובענית מאוד שסיפרה למטפלת שלה שכאשר נהגה בצורה ממש איומה בבית, אמה נהגה לומר בייאוש שאם המצב ימשך כך, היא עצמה תגיע לבית משוגעים. "מעניין להרהר בשאלה", כותבת אלווארז, "אם א?ם זו באמת הרגישה אי פעם שהיא מסוגלת להזמין תיקון, במקום רק לנסות ולהגביר בחוסר אונים את האשמה של הילדה [...] היא ידעה לעורר אשמה", כתבה אלווארז. וכאן יש מסר להורים, מסר לאחרים באשר הם על החשיבות שיש בנתינת האפשרות לתקן. יכולת התיקון, אומרת אלוואז, נובעת מיצר החיים וככזו-- משמרת חיים. (היכולת לתקן כמתת -אל ולא כמתת -מוות). "גרימת הנאה" או "הענקת הנאה" הם הדבר שמטופלים גבוליים ומוזנחים כה רבים, מרגישים כי אינם מסוגלים לו והנתינה את האפשרות לתקן, מעניקה להם לא רק יכולתם לקבל טוב והנאה, אלא גם את יכולתם להעניק אותם לאחרים. פרק אחר, העוסק במטופלים גבוליים, חותמת אלווארז במילים אלו: "קודם כל, כפי שאומרת אנה פרויד, בנה את הבית, קודם כל, כפי שאומרת קליין, הפנם את הש?ד הטוב, קודם כל, כפי שאומר ביון, צריך להיות לך מיכל הולם, קודם כל, כפי שאומר בולבי, כדאי שיהיה לך בסיס בטוח". קודם כל אכן צריך שתבנה לך בית על מנת שתוכל לזרוק ממנו מישהו החוצה (פרפראזה על משפטה של אנה פרויד). זהו המסר שלי להיום ואם תהיינה תגובות, מה טוב... (כמובן שמומלץ ביותר לקרוא את הספר כולו על מנת לצייר תמונה שלמה של הדברים)

17/05/2009 | 19:54 | מאת: אמא משתאה

מי זו החכמה הזו שכתבה את הדברים האלו ותרמה לי כאמא לילד בעייתי מאוד לנסות ולהיות קצת יותר סלחנית וכן לתת את האפשרות לתקן. תודה על היוזמה, אקנה את הספר. מישהו יודע היכן ניתן להשיגו בחנויות של סטימצקי?

17/05/2009 | 20:43 | מאת: סטודנטית

שלום ליאת, האם את מסכימה עם כל מה שנאמר כאן? נראה לי שפספסת את ההודעה כי לא הגבת אליה. אני קראתי והספר נשמע ממש מוצלח. כיצד היא מטפלת בדיוק בילדים אוטיסטיים? באותם השיטות המסורתיות? היכן ניתן לרכוש את הספר? באיזה שנה או הוצאה הוא יצא? אודה על התשובות.

18/05/2009 | 00:31 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום רב, אני בוחרת לא להשיב להודעה זו, מאחר והיא נשלחה לכאן לא בתום לב. ליל מנוחה ליאת

08/10/2012 | 20:29 | מאת: מריומה

אהבתי את הביקורת שלך על הגישה והספר גם אני כמוך חוזרת וקוראת בו שוב ושוב ומאמינה בכוחי כמטפל ליצור מערכת שיש בה הבנה ואהבה כבסיס לתיקון...

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים