רעננה אחוזה 12

שלום ביתי בת 15 ומאובחנת כ ADHD כבר מגיל 6 היא נוטלת תרופות בשנה האחרונה חזרה לבי"ס רגיל עד עתה למדה בחינוך המיוחד היא מתקשה בלימודים מאד ויש לה עזרה הן בבית ובן בביס, היא מתקשה במיומנויות חברתיות ויש לה עזרה של פסיכולוגית, אביה ואני גרושים היא לא בקשר כמעט עם אביה , שיננו נשואים שוב. בשנה האחרונה היא מתנהגת כמו מופרעת, היא ילדה מאד מפונקת עטופה ודאוגה היא החלה לטרוק דלתות להשליך חפצים לענות בחוצפה כשהיא רבה קלות עם חברה כל הבית כמרקחה, המורה הפרטית יכולה להגיע וביתי לא תטרח אפילו לפתוח לה את הדלת. אני מרגישה שאני נגמרת, שטוב מותי מחייהיא הופכת את כל הבית לגיהנום.. כמה סיכוי יש לילדה כזו החיים? אני ממש מוטרדת תודה גיל

שלום גיל, למרות הגוון הקטסטרופלי שהסתנן לדברייך, אני מעדיפה לפתוח דווקא בחיוך - את יודעת, המיתוס אומר שאם בוקר אחד קמת, וגילית שהילד שלך הפך למפלצת, הוא ככל הנראה הגיע לגיל שנתיים, או לגיל ההתבגרות... מיתוסים, כידוע, נשענים על תופעות מוכרות וחוזרות, שיש להן אחיזה במציאות. הילדה שלך בת 15, נמצאת בתקופה המתאפיינת בסערות, בהשתולות הורמונלית, ובשצף-קצף יומיומי הן בזירה החברתית והן ברמה הבינאישית. נוסף על כל הדברים ה'טבעיים ונורמליים' האלה, בתך נושאת איתה מטען נוסף, של גירושין ופירוק המשפחה, ושל התמודדות רבת שנים עם הפרעת קשב וריכוז, המשפיעה השפעה קריטית כמעט על כל תחומי החיים. טוב שהיא מקבלת סיוע רגשי ואקדמי, וטוב שאת מאפשרת לה זאת. אך מסתבר שלטפל בילד זה לא תמיד מספיק, ויש צורך לטפל גם בסביבתו, ולהנחות את האנשים המשמעותיים בחייו (הורים, אחים, מורים) כיצד לפרש את ההתנהגויות שלו ואיך להגיב להן בצורה מיטבית. כאשר את שמה את כל האחריות ל'גיהנום' שבבית (ואפילו את האחריות על מותך הפוטנציאלי) על נערה צעירה בת 15, נדמה לי שהצורך בהדרכה הורית הופך קריטי ודחוף. אין לי ספק שבתך תוכל לחיות חיים טובים ומספקים גם בנוכחותה של הפרעת הקשב שלה, אך ספק אם תוכל להתמודד בהצלחה עם חוויה של דחייה ועוינות מצד בני משפחתה. אין לי ספק שאהבתך לבתך רבה וכנה, ודווקא בשל כך, אני ממליצה לך להיעזר באיש מקצוע, ולנסות לעבוד על דפוסי התקשורת בבית, ועל ביסוס עמדה הורית סמכותית. יש לפנייך עוד כמה שנים קשות, אבל בסוף הסערה שוככת. חשוב לזכור גם את זה. היי חזקה ליאת