ייעוץ דחוף!!!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום רב! אחותי בת ה18 בחודש השמיני להריונה וזאת לאחר שאינה הרגישה כלל שהיא בהריון ואף אחד מהמשפחה גם לא הרגיש זאת. לפני חודש היא גילתה את זה וסיפרה לאמא ולמשפחה כמובן שבתחילה קיבלנו את זה קשה אך אמי נרגעה והלכה איתה לבדיקות ועזרה לה בכל. כיוון שזהו חודש ממש מתקדם על הפלה כבר מאוחר לדבר ואמי רוצה שלאחר הלידה אחותי תמסור את הילד לאימוץ כיוון שהיא עדיין לא ראתה כלום בחיים ויש לפניה צבא ועתיד והיא צעירה מידי וכן אמי מתביישת נורא שיידעו מכך אנשים נוספים וכן מבחינה כלכלית אין לאמי אפשרות לגדל את הילד למרות כל הכאב שלה עליו ועל אחותי. עכשיו בימים האחרונים החלה אחותי להראות סימנים שהיא מעוניינת לגדל את הילד ולא למסור לאימוץ ואמי לא מוכנה לכך והיא מאד מותשת עצובה ודואגת וכן רק האחים יודעים ושאר המשפחה והאנשים לא ואין לאמא למי לספר על כך. מה דעתך בנושא המורכב הזה? תודה וסליחה על האריכות!
שלום רב, להריון בגיל כזה, במיוחד כשמדובר בצעירה לא נשואה, יש השלכות עמוקות לטווח הקצר והארוך, וכל החלטה שתתקבל צריכה להישקל בכובד ראש. מדובר כאן בחייה של אישה צעירה, ובחייו של התינוק העתיד להיוולד, ואין לי ספק שעבור כל אחד מהם, ההחלטה היא הרת גורל. העצה הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה לאפשר לאחותך להגיע בדחיפות לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי (אפילו פעמיים בשבוע), מתוך תקווה שהמרחב הבטוח והשקט מרעשים, יוכל לתת לה הזדמנות לשקול את הדברים ולקבל את ההחלטה הנכונה לה. הבושה שאמך חשה היא אולי מובנת בהיבט האנושי, אך היא אינה שיקול בעיני. סנסציות מסוג זה נרגעות מהר, ואילו מסירת ילד לאימוץ או ההחלטה להשאירו ולגדלו - הן פרוצדורות שישנו את חייהם של האם ותינוקה, וישפיעו עליהם לשנים רבות. פנו לעזרה. ליאת
תודה רבה ליאת היקרה! בהחלט דברייך נתנו לי ולאמא כיווני מחשבה ופתרונות חדשים! עלי והצליחי :)
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
