חוסר בטחון

בני בן ה-7, בכיתה ב' מגלה סוג של דביקות כלפי ילד מסויים. (ממש מתחילת השנה) הוא מאד אוהב אותו ורוצה לשחק כמעט רק איתו. כשלילד השני לא בא לשחק איתו הוא אומנם משחק עם ילדים אחרים, אבל זה מתחיל ונגמר ברצון שלו לשחק עם אותו ילד. לאחרונה המורה העירה לי על כך שכשהם משחקים ביחד הבן שלי לא מוכן שאף ילד אחר ישתתף איתם מהפחד שייגנבו לו אותו, הוא אף הרחיק לכת וביקש מילדים בכיתה שלא ישחקו איתו. היום התארח אצלנו סתם ילד מהכיתה והבן שלי שאל אותו אם הוא אוהב אותו. כשזה ענה לו חיובית הבן שלי ביקש ממנו לאהוב אותו יותר מאת הילד השני. אני לא מבינה מדוע הוא בכלל צריך אישור שיואהבו אותו? המורה מצידה כשהבינה שהבן שלי מבקש מילדים שלא ישחקו עם הילד השני כעסה על בני מאד והבהירה לו שהוא לא מחליט לאף ילד ובצדק עם מי לשחק. היא אף עירבה את היועצת ששוחחה עם בני על העניין. חשוב לי לציין שבאופן כללי הבן שלי כן יוצר קשרים. אני מפגישה אותו אחה"צ עם חברים מהכיתה. המורה והיועצת אומרות שהוא ילד שמח וחברותי ושלא נראה שייש לו איזשהיא בעיה ובכל זאת אני מאד לא רגועה ולא יודעת כיצד לנהוג. כשאני מנסה לשקף לו את ההתנהגות שלו הוא כאילו מקשיב אבל למחרת בביה"ס אני מקבלת דיווחים שהמצב נשאר ככה ואף מחמיר. כאילו אין לו עמוד שידרה. יש לו אולי חרדה שלא מספיק אוהבים אותו. אני כבר ממש מיואשת מזה, אך בעיקר רוצה לעזור לו ולא יודעת איך.

שלום מיקה, כולנו רוצים להיות אהודים ומקובלים בתוך קבוצת ההתייחסות שלנו, וילדים (בניגוד למבוגרים) אינם מנסים להסוות זאת. גם הניסון לחבור לילד ספציפי, שנתפס מוצלח או אטרקטיבי יותר, הוא אנושי מאד ומובן, אך לעיתים נושא איתו פוטנציאל בעייתי. חשוב להמשיך לעקוב, ולראות שהמאזן החברתי הבריא בכיתה אינו מופר, ולהמשיך בפעולות הסברה ותיווך לילד, עד שיבין שיכולתו לשלוט בהיררכיות החברתיות בכיתה מוגבלת למדי. אם תרגישי שהדברים אינם נרגעים (סיכוי טוב שזה יחלוף מעצמו), אפשר יהיה לשקול טיפול קבוצתי, המיועד לילדים עם קשיים בהבנת הכללים החברתיים. בקבוצה, מתרחשות הדינמיות הקבוצתיות תחת עינו של מנחה הקבוצה, שיכול לשקף את הדברים, להתערב, ולחדד את ההבנה בנושא. נדמה לי שהייאוש שלך קצת מוקדם... :-) ליאת