משתין על הרצפה

הילד הצעיר בן שנתיים וחצי. גמול שלושה חודשים. עושה לבד פיפי בשירותים שבוע אחר הגמילה בלי פספוסים בכלל. בשבועיים האחרונים מדי פעם משתין בכוונה על הרצפה. חשוב לומר: בכוונה. הוא מפשיל לעצמו מכנסיים, מחייך ומשתין על הרצפה. זה לא ש"בורח" לו במכנסיים. אני מנקה ואומרת לו לא עושים פיפי על הרצפה, בקול נוקשה וחמור אך בלי לכעוס. הוא עושה את זה רק איתי. לא עם בעלי או בגן. הוא ילד מאוד עצמאי וחמוד ומפותח.יש לו חוש הומור ולפעמים אני חושבת שההשתנה נועדה "להצחיק" אותי, כי הוא מחייך כשאני שמה לב. מה אני עוד יכולה לעשות כדי להפסיק את התופעה הזו? לומר לו , כמו שאני אומרת: לא עושים פיפי על הרצפה רק בשירותים", זה לא עוזר לי בכלל. הוא ממשיך. אולי זה תשומת לב שהוא צריך? הילד נמצא אתי מהצהריים אמנם - אך ביחד עם אחיו, שמקבל יותר תשומת לב ממנו צריך עשרה עם שיעורי בית כי לומד לכתוב, ויש גם הרבה עבודות בית והכל עלי - בעלי מגיע אחרי שהילדים ישנים ואין משפחה בסביבה או עזרה. אני חושבת שאולי הוא רוצה תשומת לב ממני, אני מנסה בשבת להקדיש יותר לקטן וגם בעלי בשבת נותן לו המון תשומת לב אישית, באמצע שבוע אני מודה שכמעט לא מגיעים לזה...אשמח לעצתך הטובה.

שלום ש', אני מאד מאמינה באינטואיציות הוריות בריאות, ונדמה לי שאת מזהה נכון את המסר ששולח לך ילדך הקטן. הוא אומר לך דרך הפיפי שאת שוכחת אותו קצת, ומקדישה לשיעורי הבית של אחיו הרבה מעבר למה שצריך ונכון. ילדים בני שנתיים וחצי אינם יכולים לסתפק במנת תשומת לב שבועית הניתנת להם בסופי שבוע. זהו גיל תובעני מאד, הדורש השקעה מרובה ומעורבות של ההורה. אולי אם תחשבי על הצרכים של גיל שנתיים-שלוש כעל בסיס טוב ליכולות הלימודיות בעתיד, יהיה לך קל יותר להשקיע גם בו. ועוד משהו - לגבי בנך הגדול. דוקא בשלב הקריאה והכתיבה, עיקר המשימות שמקבלים הילדים (כיתה א'?) מכוונות ומיועדות להקניית הרגלי עבודה עצמאיים, שהן לפי כוחם של הילדים. ברגע שאת לוקחת על עצמך את מלוא האחריות, ומשקיעה בזה שעות רבות כ"כ, את אינך מטפחת לומד עצמאי, אלא ילד תלותי, שהישגיו קשורים להשקעה שלך ולא לשלו. נסי לחלק בצורה מאוזנת יותר את המשאבים שלך, ואז שני ילדייך יהיו מפותחים ומרוצים יותר. מה את אומרת? ליאת