התקפי בכי גיל שנתיים

שלום רב, ביתי בת שנתיים החלה לאחרונה להיכנס להתקפי בכי כאשר אינה מקבלת משהו או שמתעוררת משינה , מדובר בבכי היסטרי השטחות על הרצפה, לא ניתן לדבר איתה כשהיא בבכי. אני מנסה לא לתת לה מה שהיא רוצה כשהיא בוכה אלא מנסה להסביר שרק אם תרגע תקבל את מבוקשה אך היא לא מקשיבה והבכי ממש מחמיר עד שהיא כמעט מתקשה להירגע בעצמה ונראה שהיא זקוקה לעזרה לצאת מהמצב הזה. האם מדובר בתגובה מדאיגה? כיצד עלינו לנהוג, אם ברכות או באסרטיביות? עד כמה לתת לה לבכות? זה יכול להימשך 5 דקות ויותר של בכי היסטרי. זו התנהגות שלא היתה קיימת, היא אמנם היתה בוכה כשלא קיבלה משהו אבל לא בבכי מתמשך והיסטרי. בעלי טוען שהיא זקוקה לנו שנעזור לה ומנסה בדרך רכה לגשת אליה, אני קצת יותר נוקשה ורוצה איפשהוא שהיא תלמד להירגע בעצמה. מה עושים?? אשמח לעזרה.

שלום נועה, התקפי הזעם המפורסמים של "גיל שנתיים הנורא" יכולים להוציא גם את ההורה הרגוע ביותר משלוותו, ומבחינה זו (כמו שאפשר לראות אפילו מהפניות הרבות לכאן)- את לא לבד. בגיל שנתיים הילד הקטן מצוי בסערה גדולה, שמקורה בדחף עצום לעצמאות ונפרדות, יחד נזקקות גדולה ותלות רבה בהורה. זו תקופה סוערת מאד, המאופיינת בבדיקת גבולות בלתי פוסקת, במרד ובמאבק. איכשהו, גם את וגם בעלך צודקים כאן. בעלך צודק, כי ילדה בת שנתיים עדיין אינה מסוגלת לווסת רגשות עוצמתיים, ולכן רצוי לעזור לה בעדינות ורגישות להירגע ו"לרדת מהעץ". יש גם מידה של צדק בדברייך, שכן ילדים בגיל זה חייבים ללמוד גבולות מהם, ולכן רצוי להימנע מכניעה לגחמות ודרישות לא הגיוניות. מבחינה זו, עדיף שלא להיכנע לכל דרישה כדי להרגיעה. גם כאן, כמו במשימות הוריות רבות אחרות, נדרשים איזון ושכל ישר, ולא מעט אינטואיציות הוריות בריאות, כדי לשרוד את התקופה הרגישה הזו. הבשורה הטובה היא שזה בהחלט נרגע, ועובר... עד גיל ההתבגרות. :-) ליאת