בת שבע משחקת דמיות שונות ונכנסת ממש לתפקיד

היי בתי בת שבע משחקת דמויות שונות ובניהם גם את מורתה היום היא שאמרתי לה שהיא לא באמת המורה היא פנתה אלי בכעס ובכי שלא אקרא לה בשמה אלא בשם המורה ושהיא אכן המורה לא יודעת האם עלי לעשות משהו בנידון. לעיתים נדמה שהיא לא מבדילה בין מציאות למשחקי דמיון.

שלום יורי, לא ציינת באילו נסיבות קרתה התקרית הזו, ביניכן, ולמה היה לך חשוב להזכיר לה שהיא לא המורה. אם זה היה באמצע משחק משותף שלכן (או משחק שלה עם עצמה), אני יכולה להבין את התסכול והכעס שלה. אחרי הכל, למשחקי 'כאילו' דמיוניים יש חשיבות עצומה לפיתוח מיומנויות קוגניטיביות,רגשיות וחברתיות אצל ילדים, והם נפוצים מאד וטבעיים בחייהם של ילדים, גם בגיל שבע. אם, לעומת זאת, הכניסה שלה לדמות 'גולשת' גם אל מעבר לגבולות המשחק, ומתערבבת בתפקוד המציאותי שלה, אפשר להעיר בעדינות, ולחדד את ההבדל בין מציאות לדמיון. אני נוטה להאמין שמדובר במשחק 'כאילו' תמים, ולפיכך אין טעם ובטח לא הכרח "להעמיד דברים על דיוקם". בברכה ליאת

ביתי נכנסת לתפקיד משחקת עם עמצה ומדברת עם עצמה לא מעט לעיתים גם בסביבת חברים פעם היא הצהירה בפני חברותיה שהיכעסו אותה שהיא בוחרת לא לשחק איתם אלא עם העץ היא חיבקה ודיברה עם העץ והבנות צחקו עליה. מעבר לכך אם מוצאים אותה משלוותה ומבקשים למשל להכין שעורי בית או לבוא לאכול היא כועסת ויכולה לחטוף התקף זעם רציני שכולל זריקת מחברות קישקוש במחברת קללות בכי דריקת דלות תמיד היו לה תקופות התפרציות מעין אלו אך חשבתי שזה יעלם עם הגיל זה אומנם פחת אבל עדין דפוס. האם לאור התוספות עלי לעשות משהו. יש לציין שהיא תלמידה טובה סה"כ יש בעיות חברתיות לא מוצאת חברה מנסה כל הזמן להשתלב מחליפה חברות מבוישת וצערי משתקף ערך עצמי נמוך הרבה פעמים היא אומרת שהיא לא יפה והיא לא רוצה שיקראו לה בשמה וכדו.