פחדים בבית

שלום, ביתי בת שלוש ושבעה חודשים. לפני כארבעה חודשים עברנו דירה לבית גדול ומרווח יותר מהקודם, במהלך התקופה ראיתי שהילדה מפחדת בדירה החדשה לדוגמא- להישאר לבד בחדר משחקים, אפילו אם זה לכמה רגעים, כשהיא בשירותים היא רוצה לראות מישהו בסביבתה ואם אין מישהו לידה היא מנסה לסיים כמה שיותר מהר כדי לא להיות שם לבד וכו', בסך הכל היא נראתה מאושרת ושמחה אז לא ייחסתי כל כך חשיבות לפחדים האלו ותיארתי לעצמי שעם הזמן הם יעברו. אתמול קרה משהו שהימם אותי ואשמח לייעוץ. הילדה ישבה וציירה והייתה מרוכזת בציור, פתאום היא הסתובבה אלי ואמרה לי "אני לא אוהבת את הבית הזה, אני רוצה לחזור לבית שלנו, אני רוצה לחזור לבית הקודם, אני עצובה, משהו מפריע לי" במילים האלו בדיוק! היא חזרה כמה פעמים על "משהו מפריע לי", ניסיתי לדבר איתה ולהבין מה מפריעה לה, היא לא הצליחה לבטא מה בדיוק מפריע לה, אבל היא הצביעה לי על כמה חפצים שמפריעים לה בבית, כמו המנורה, הלול של אח שלה וכו'. לדעתי היא לא באמת התכוונה שהחפצים מפריעים לה אלה יש משהו מעבר שהיא לא מצליחה להגיד בשל גילה הצעיר. היום בבוקר היה שיר בטלויזייה והיא רקדה ופתאום עצרה ואמרה שוב "משהו מפריע לי", שוב ניסיתי להבין מה והיא שוב הצביעה על כמה חפצים והוסיפה גם שהיא שומעת אנשים מדברים בחוץ בזמן שלא היה שום רעש מבחוץ. אני די מודאגת מהמקרה ואני לא יודעת איך להתייחס ומה להגיד לה כדי לא להכביד עליה או להעיק. אשמח לייעוץ. תודה מראש :)

שלום מיכל, קצת קשה להבין בדיוק את 'איכות' התלונה שלה, ולו הייתי צריכה להמר, אפשר לייחס זאת לדמיון המפותח של ילדים בגילה, המייחסים לעיתים לחפצים ואובייקטים היבטים מאגיים או אנושיים, בשירות עולמם הפנימי. אני מציעה להמשיך לעקוב, להעניק הכלה סבלנית לפחדים שלה (שהתעוררו אמנם סביב המעבר לבית החדש, אך בהחלט יתכן שהיו מתעוררים גם בבית הקודם). עמדה הורית קשובה, שקטה וסבלנית מאפשרת לפחדי הילדות לחלוף מעצמם. במידה והפחדים אינם נעלמים בחודש חודשיים הקרובים, התייעצי שוב. בברכה ליאת