בטחון עצמי

ליאת בוקר טוב בחודש האחרון הבן שלי, בן החמש, נמנע מלהכנס למקומות בהם מס' רב של אנשים, שאת חלקם הוא לא מכיר (יום הולדת של חברה לדוגמא). אני מניחה שזה יושב על בטחון מעורער. אני לא מעוניינת שהבעיה הזאת תשאר איתו או תתעצם. חשוב לי לציין שזה חדש לי, תמיד השתתף בימי הולדת, הלך להצגות וכד'. זה קרה פעמיים בחודש האחרון כאשר בפעם הראשונה זה קרה עם אימי, ואז הצלחתי לשכנעו מרחוק (בטלפון) להכנס איתה לארוע החברתי, בפעם השניה זה קרה איתי, התגובה שלי היתה מורכבת מ-2: ניסיתי לשכנעו להכנס ליום ההולדת של חברתו, אך הניסיון לא רק שלא הצליח, הילד ממש בכה ורק אז הבנתי שאני צריכה לתת לו מקום גם לסרב, ואז אמרתי לו שנלך הביתה אם הוא לא מעוניין להשתתף. מה דעתך על דרכי ההתמודדות שלי עם הסיטואציה? באיזו דרך היית מציעה לי להתמודד בסיטואציה כזו אם תישנה (ובאופן כללי לא הייתי רוצה רק לכבות שריפות, אני שואלת גם איך היית מציעה לי לחזק את בטחונו העצמי?)

שלום סם, אם עד היום הוא היה הולך לאירועים רבי משתתפים ולא נרתע מהצגות ומקומות רועשים, סביר להניח שהחרדה וההימנעות שלו אינן קשורות לבעיה בוויסות התחושתי-אודיטורי. הפתאומיות שבה זה הופיע יכולה להיות קשורה לאיזו חוויה לא נעימה או אירוע חד פעמי בלתי נעים, שהבהיל אותו או הרתיע אותו, ונקשר מעתה לסיטואציות המוניות. ילדים רגישים יכולים להגיב כך להרבה מאד גירויים או התרחשויות, שחלקן נראות לנו אפילו חסרות חשיבות. למשל בלון שהתפוצץ, קוסם שהבהיל (היכרתי פעם ילדה שפיתחה אימה מימי הולדת וקוסמים לאחר הופעה באיקאה, שבה ראתה קוסם 'חותך' אישה למס' חלקים). אני מציעה לנסות לתשאל את הילד ולברר מה מרתיע אותו, ורק אז לפעול כדי לגייסו מחדש להתמודדות. ילדים רגישים יכולים לפתח לזמן מה נטייה הימנעותית, שלא בהכרח תתמיד גם בעתיד. אני מציעה לא להיכנס למלחמות עלך מה שלא מוכרחים. שאלי אותו לפני כל אירוע או יומולדת אם הוא רוצה לבוא, ואם לא - וותרי. ברוב המקרים התו]פעות הללו חולפות מאליהן. אם את מרגישה שמדובר בחוסר ביטחון כרוני ופגיעה בדימוי העצמי, יש לשקול התייעצות עם פסיכולוג ילדים. בהצלחה ליאת