טיפול בילד בן 5 ש"מפספס" באופן קבוע

שלום רב אני אב לילד בן 5 (ולילדה נוספת בת 3 שלא קשורה כרגע לפנייתי :-)). הילד גמול לחלוטין (הגמילה החלה מיוזמתו בגיל שנה וחצי, ונמשכה לאורך כשנה אד שבגיל כשנתיים וחצי שלט לחלוטין ביציאות שלו). בשנה האחרונה, ובעיקר מאז שנכנס לגן חדש (בתחילת השנה שעברה) הוא עושה בתחתונים ("מספר 2") באופן קבוע, במיוחד כשהוא מחוץ לבית. לאחרונה זה החמיר, וכמעט ואין יום שהוא לא "מפספס". לא עוזר להזכיר לו, בכל צהריים הוא חוזר עם קקי בתחתונים וצריך להחליף לו ולקלח אותו. (אגב כשאני שואל אותו אם זה נעים לו או מפריע לו לעשות בתחתונים במקום באסלה, הוא טוען שזה לא מפריע לו). חששנו שיש בעיה בגן אבל לטענת הגננות וגם לדבריו, אין שום בעיה חברתית / רגשית / מזון / כל דבר אחר. לטענתו, פשוט לא נעים לו לעשות קקי בגן. מחוץ לבית באופן כללי (גינה, טבע וכו') זה בכלל לא בחשבון, למעט אם מדובר בבית מוכר לו (בית סבתא, חברים וכו') וגם אז צריך לתזכר אותו כדי שלא יפספס. העצות הראשונות שקיבלנו בנושא היו להתעלם, לא להציק לו, לתת לו הרגשה שהכל בסדר ושזה לא מכעיס / מאכזב / מגעיל (מחק את המיותר) אותנו. אבל אני ממש מיואש ולא יודע מה לעשות כדי לגרום לשיפור (זה נמשך כבר למעלה משנה, וב-3-4 חודשים האחרונים אנחנו יישמנו את האמור, לא מעירים לו, פשוט מנקים אותו וממשיכים האלה, וכמובן משבחים אותו כשהוא כבר באמת הולך לשירותים מיוזמתו ועושה שם בלי לפספס). מצטער על החפירה, אבל אשמח לכל עצה. אוסיף לסיום שהילד במסגרת אנטרופוסופית, ומטופל ברפואה הומאופטית כשיש צורך. מה עושים ?!

הי אופיר מתנצלת שאני מתפרצת....הרגשתי צורך להגיב... אני חושבת שילד בן חמש מספיק גדול לנקות בעצמו. וכשעושים את זה במקומו - זה פשוט נוח לו באופן מסויים.. אפשר לעזור לו ולהביא לו אולי בגדים נקיים למקלחת או משהו כזה, אבל אני הייתי פשוט אומרת לו בנחת שאם פספס - שינקה את עצמו. גם ואולי בעיקר כשזה קורה מחוץ לבית. סביר להניח שלא ירגיש בנוח להסתובב מלוכלך, למרות טענתו שלא מפריע לו. אולי אחרי פעם -פעמיים כבר יקפיד לא לפספס...

שלום אופיר, שלום שחף, הצטאות בגיל הילדות, מעבר לחודשי הגמילה, (ובהנחה שלא מדובר בבעיה רפואית כלשהי שחייבים לשלול) משקפת בדר"כ בעיה רגשית או בעיות בתקשורת בבית. הפיתרון של התעלמות, כמו גם הפיתרון שמציעה שחף, שניהם טובים ונכונים, אבל חשוב לא פחות לנסות ולהבין מה קורה לכם מולו, ומה משרת הסימפטום. היענות טובה קשורה גם ליכולת שלנו להבין ולקרוא נכון את איתותי הילד, ולכוון בצורה מדוייקת יותר את תגובותינו. מסיבה זו, וגם בגלל שמדובר בהפרעה עקשנית למדי (היא גם חולפת בסופו של דבר...אל דאגה), אני מציעה להגיע להתייעצות פנים אל פנים עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל לעזור לכם להבין את מה שקורה לו ולכם, ולהציע התערבות יעילה בכל הרמות. תוכל לקרוא עוד על התופעה, אם תקליד בגוגל את מילת החיפוש "אנקופרזיס". בהצלחה ליאת