בת שבע בבית רועשת שמחה וגם כועסת בחוץ נופה צופים ש

היי ביתי בת שבע מאז היתה ילדה בחוץ התביישה לא התקרבה, בחנה מרחוק וגם היום עדין ידיה בצידי הגוף לא מרשה לעצמה וכשהיא מגיעה הביתה ידה בכל ויד כל בה מאפשרת רוקדת שמחה ומציקה לאחיה הקטן בן חמש. לעיתים נדמה שעושה לו מה שעושים לה. לא ברור לי למה היא חסרת ביטחון בחוץ, היא תלמידה מצוינת , יפה בטירוף, אבל כיאלו לא מאמינה בעצמה היא מצטרפת לאלה שמצטרפים אליה היא לא יוזמת איך אני יכולה לעזור לה. השבוע היא התחילה עם הכרזה על כאבי בטן ברור לי שזה מקשיים חברתיים היא מספרת שחברות הקימו חבורה ואותה מזמינים ע"פ ראות עינהם היא סובלת.

שלום יורי, ראשית, יש לברך על כך שבתך מרגישה בטוחה בחיק המשפחה, ונותנת דרור לרגשותיה ולדחפיה בסביבה המוגנת. ככה בדיוק צריך להיות. אם, לדעתכם, התנהגותה בבית גולשת לאלימות או חוסר התחשבות, חשוב להציב את הגבול, ולכוון לכללי ההתנהגות הרצויים. ובעניין הבעיות החברתיות - לא כל הילדים חייבים להיות יוזמים ומובילים חברתית, וכנראה שאפשר להרגיש טוב גם כמצטרף פסיבי. לפעמים אפשר לעזור לילד בגיבוש ציפיות ריאליות יותר, המותאמות לאישיותו ויכולותיו, ולעודד אותו ליהנות ולשמוח בחברים ש*כן* יש לו. אם, לעומת זאת, אתם רואים שקיימת בעיה ממשית, שהילדה שלכם דחויה, בודדה או מוזנחת מבחינה חברתית, יש טעם לפנות ליועצת ביה"ס, שתוכל - ביחד עם המורה - לנסות לתווך ולסייע בעידוד קשרים חברתיים, או במידת הצורך להתערב לצורך שכלול ואימון המיומנויות החברתיות החסרות. עד אז, עידוד, הקשבה, הכלה ועמדה לא שיפוטית כלפיה - יכולים לעזור לה להרגיש מובנת ואהובה מבית, וגם זה הרבה מאד. בהצלחה ליאת