בן 4

שלום יש לי שני בנים בן 5 ובן 3.5 ואני בהריון בשבוע 27 הבן השני הוא עקשן מאוד השנה הלך לגן בשבועיים הראשונים הוא בכה בתחילת היום ולפעמים בחצי שעה באחרונה (עד שעה אחת) אבל אחר כך הוא השתלב והגננות הין מרוצות מאוד והוא גם היה מרוצה מאוד. בשבוע האחרון לא רוצה ללכת לגן, והגננות מתלוננות שהוא בפתאומיות כל עשר דקות בוכה שהוא רוצה אמא שנסיתי לשאול אותו על הסיבה בוא תמיד עוני אני רוצה אותך נסיתי להסביר שאני כל יום מגיעה לקחת אותך מהגן ואני כאן בשבילך, המפתיע שהוא מספר על דברים יפים שלמד או עשה בגן. בבית הוא מנסה לעשות דברים שיציקו לאח שלו או יעצבנו אותנו אפילו שאני צריכה ללכת לרופא ומשאירה אותם אצל סבא וסבתא הוא היה לפני התקופה הזו מאוד מרוצה, בתקופה האחרונה בוכה בכי עז ואומר אני רוצה אותך מה לעשות

שלום ראניה, מסתבר שגם לאחר שהילד שלנו נקלט יפה בגן, ייתכנו אפיזודות חוזרות של קושי להיפרד. יש ילדים שקשיי הפרידה מלווים אותם עד סוף השנה, וגם זה לא בהכרח מפריע לתפקוד השוטף בגן. לקשיים מהסוג שאת מתארת יכולות להיות כל מיני סיבות, ולא תמיד אפשר לבודד אותן במדוייק. לפעמים זה מתחיל מאירוע שקרה בבית או בגן (אירוע שלנו, המבוגרים, יכול להיראות שולי מאד), ואשר מותיר בילד רושם עז, פחד או התרגשות שקשה לו לשאתם. לפעמים משהו שהילד שמע או ראה, עלול לגרום לו לדאגה בלתי נסבלת לבני משפחתו. לפעמים אירוע של כעס בגן (גם אם זה על ילד אחר) יכול לעורר חרדה ופחד "שזה יקרה גם לי". לפעמים לאחר חופשת חג או חופשת מחלה הילד מתקשה לחזור לעצמו ולשגרה. בקיצור - הרבה מאד סיבות יכולות לגרום לנסיגות זמניות כאלה, וכדאי להתייחס אליהן בהבנה. ובכל זאת, עם כל ההבנה לקושי הזמני של הילד, חשוב לשדר "עסקים כרגיל", ולתת לילד להבין שההליכה לגן והפרידה היומיומית מאמא הן חלק בלתי נמנע של שגרת יומו. גם בבית, לאחר שעות הגן, רצוי להימנע מרחמים או פינוק יתר, ולשמור על הגבולות והכללים. אם את מרגישה שכרגע יותר קשה לו להיפרד ממך, נסי לצמצם את הפרידות הלא-הכרחיות, אך מאימתי שעליו להישאר עם הסבים, העמידי זאת כעובדה, עודדי אותו להתגברות (גם אם הוא יבכה כמחאה) ואל תרשי התנהגות אלימה או פוגענית כלפי בני המשפחה. בברכה ליאת

אני מודה על העזרה אבל לא יודעת האם עלי לחתור יותר לסיבות או לנסות להתעלם ולשדר שגרה והאם יש לזה קשר עם ההריון שלי