גן חדש

הי ליאת ותודה רבה על הפורום הנפלא! בני, בן 4 וחצי התחיל ללכת השנה לגן טרום חובה, כשהוא לא מכיר אף ילד בגן החדש (קודם הסענו אותו לגן פרטי מחוץ לשכונה). הענין הוא שהגננת אומרת שהוא משחק לבד במהלך היום. דווקא בתחילת השנה הוא התחבר לילד אחד, אבל כנראה שהילד ההוא לא היה מעונין יותר לשחק איתו. ומאז הוא משחק לבד. באופן כללי, בני הוא ילד שמתחבר לחבר אחד או שניים בגן (מאוד בררן, למרות שילדים אוהבים אותו ורוצים בקרבתו), אבל עד השנה- הוא תמיד מצא חברים ולא היה לבד (הוא כבר 3 שנים בגנים - ו-3 שנים החליף חברים עקב מעבר דירה שלנו, ומעבר דירה של החברים - בקיצור, עד היום תמיד מצא עצמו חברתית. החיבורים, אגב, התחילו מאוחר יחסית במהלך השנה- סביבות דצמבר-ינואר. אולי זה מה שקורה גם השנה?). אחרה"צ אני מנסה להפגיש אותו עם ילדי הגן, והשבוע היה אצלנו חבר. הם שיחקו מאוד יפה ונראה שנהנו, וקבענו להפגש גם בשבוע הבא. עשינו זאת עם ילד אחר גם קודם - ושוב, בבית הם משחקים נפלא, אבל בגן הוא עדין משחק לבד. 3 דברים נוספים חשובים: הראשון, רוב הילדים בגן החדש הם גדולים (גן חובה). השני, הוא בא ממש בשמחה לגן בכל בוקר (וזה לא דבר מובן מאליו אצלו). השלישי, הוא חווה הרבה שינויים במהלך 8 החודשים האחרונים: נולד לו אח, בן זוגי ואני נפרדנו (למרות שהוא רואה את אביו המון- כמעט כל יום), הוא עזב בצער את הגן הישן ואת חבריו הקודמים, והעזיבה הזו היתה קשה לו. וכאמור- הוא לא מכיר אף אחד בגן החדש. אשמח לשמוע את דעתך!!!

שלום דניאלה, קצת קשה להסיק על "הסגנון החברתי" של הילד על סמך השנים הקודמות, מאחר שדפוסי ההתנהגות החברתית של הילדים משתנים מאד בשנות החיים הראשונות. בגיל שנתיים הילדים משחקים זה לצד זה (ופחות זה עם זה). בגיל שלוש המצב משתפר מאד, אם כי המפגשים החברתיים של אחה"צ נעשים בעיקר ביוזמת ההורים. בגיל ארבע וחמש ההעדפות החברתיות של הילדים נעשות מובחנות וברורות יותר, ונשענות יותר על חיבור טבעי וענין משותף. למרות האמור כאן, לאור ניסיון העבר אפשר בכל זאת להסיק שהילד שלך מצוייד כנראה בכישורים חברתיים בריאים, המאפשרים לו ליצור אינטראקציות חיוביות וקואופרטיביות עם ילדים בסיטואציות של "אחד על אחד". אני מניחה שלהיכנס לתוך קבוצה קיימת (ועוד של ילדים גדולים יותר) זה קצת יותר קשה, ומאמינה שבסופו של דבר הוא יצליח. לאור השינויים והמשברים שחווה בתקופה האחרונה, יש טעם להמשיך ולעקוב אחר תפקודו בבית ובגן, ובמידת הצורך לסייע לו ביותר הקשבה ותשומת לב. העובדה שהוא מגיע לגן בשמחה מעידה על כך שהוא רואה בו מקום בטוח ויציב, וזה טוב. כרגע המצב לא נשמע לי מדאיג במיוחד, ואני מציעה להמשיך לעקוב ולסייע לו בהסתגלות החברתית, כפי שאת עושה. בברכה ליאת