אהדה לדמויות הרעות

ליאת שלום, בני בן 4 וחצי מעדיף תמיד את הדמויות "הרעות" בסרטים.באופיו הוא שחקן, אוהב מאוד להמחיז ולשחק, מחקה, מתחפש, מעסיק את עצמו במשחקי דמיון מאוד מפותחים. עד עכשיו, הדמויות הרעות בסרטים שצפה היו הרבה פעמים גם המצחיקות והמעניינות יותר ולכן לא ייחסתי לזה חשיבות רבה, אבל עכשיו כשצפה בסרט "מלך האריות" הוא אומר שהדמות האהובה עליו היא "סקאר" (האריה הרשע שרצח את אבא של סימבה. בסרט יש סצנה די מזעזעת של הדרך שבה הוא מביא למותו). ועדין- בני אומר שהיא הדמות האהובה עליו ואפילו ביקש בצחוק שנקרא לו בבית כך. הסברתי לו עד כמה מעשיו של סקאר היו רעים, אך נראה שזה בכלל לא מפריע לו. להפך. האם זה צריך להדאיג אותי? האם דורש טיפול? תודה רבה, ענת

אגב, כששאלתי אותו אם מעשיו של סקאר טובים או רעים, הוא ענה מיד שרעים. שלהרוג זה רע, וגם להרוג אח זה רע מאוד. הוא אמר "רק להרוג בכאילו זה מותר"

שלום ענת, התשובה שנתן הילד החמוד שלך אומרת הכל - "להרוג בכאילו זה מותר" וזה בעצם מה שהוא עושה, כשהוא מזדהה עם הדמויות הרעות. אחת הדרכים להתמודד עם הדחפים האסורים שלנו, זה לתת להם ביטוי מעודן דרך ובאמצעות אמנות או משחקי כאילו. ההזדהות עם דמויות כוחניות או מרושעות מאפשרת לילדים ערוץ לגיטימי דרכו אפשר לתת דרור לדחפי התוקפנות הנורמליים מבלי שאף אחד ייפגע באמת. כמו שאת רואה, בנך יודע להבחין היטב בין טוב לרע, ויכול להיות שההזדהות הזמנית עם הרע, עוזרת לו - בין היתר - להתמודד גם עם החלקים החלשים, חסרי האונים שבו. בעיני, מדובר במנגנון בריא, לפחות כל עוד המעשים ה'רעים' נשארים בעולם המשחק וה'כאילו' ואינם מערערים את התפיסות המוסריות שלו. בברכה ליאת