קשיים

אני אמא של אלכס בן 13. גידלתי את בני עד גיל 4 ללא אביו. התגרשנו כשאלכס היה בן 4 חודשים. אימי סייעה לי מאוד בגידול בני. מגיל 4-7 גדל בני עם אימי בשעה שאני עליתי ארצה. לאחר מכן בני הצטרף אליי עם אימי. בארץ היכרתי את בן זוגי שאיתו התחתנתי והתגרשתי, וממנו יש לי אחות לאלכס. לאלכס אין קשר עם אביו, ואילו לאחות של אלכס יש קשר שבועי עם אביה. עד לפני שנה אימי התגוררה איתנו והייתה שתלטנית בכל הקשור לגידול בני. אלכס מאוד מכבד את סבתו ואותי כלל איננו סופר. אינו נשמע לי ותמיד אומר לי מי את בכלל. מסוף כיתה ו ועד תחילת כיתה ז נשמעים הערותיהם ותלונותיהם של המורים כלפי אלכס שאינו נשמע למורים. וניראה לי כי יש נסיגה בציוניו. אני מאיימת כל פעם להוציאו לפנימייה כי אינו נשמע לי כלל ולפעמים נדמה לי שאני אוויר. אני ממש אובדת עיצות מה אוכל לעשות? בנוסף לכל אני גם בהריון מתחיל ואין לי הרבה סבלנות עם כל ההורמונים שמשתוללים אצלי, ועם ההורמונים שמשתוללים אצל בני בגיל ההתבגרות

שלום אמא של אלכס, עם כל ההבנה שלי למצבך, עלי להודות שאלכס שלך מעורר אצלי אהדה גדולה ודאגה גדולה, ואני חושבת שהכעס שלו והמרד שלו אחוזים אחיזה חזקה מאד במציאות. אני מאמינה שהתואר 'הורה' משקף הרבה יותר מרישום בתעודת הזהות. להיות הורה זה אומר לגדל את הילד, ללוות אותו כשקשה ועצוב, להשקיע בו משאבים רגשיים וחומריים כאחד. להיות הורה זה אומר להתעקש על הילד שלנו גם כשהוא בועט, מתחצף ומורד, ולא למסור אותו לשום פנימיה. אני חושבת שהילד שלך חווה כ"כ הרבה נטישות, מכדי שיוכל לעמוד בעוד אחת, ואני מפצירה בך לא לוותר עליו. פני לקבלת עזרה של פסיכולוג קליני בהקדם, והעניקי לבנך הזדמנות לשיקום רגשי (הציונים זה לא הדבר הכי חשוב). פני לקבלת עזרה! ליאת