אלימות

שלום יש לי ילד בן 2 ו 5 חודשים מדבר עדיין לא ברור. הילד מרבה לבטות את עצמו בבכי ובאלימות דוגמא שלא נותנים לא משהוא שהוא רוצה אז הוא מרביץ או בוכה אך אפשר לטפל בבעיה לילד בגיל כזה( אני מרבה בלהסביר או להכניס לחדר.

שלום אור, חינוך לאיפוק וסובלנות מתחיל למעשה מרגע שתינוק נולד. גם אילו רצינו לספק את כל רצונותיו, הרי לא היינו יכולים, ולכן על הילד ללמוד להתמודד עם אכזבה ותסכול. כאשר אתם אומרים "לא" למשהו שהוא רוצה, עליכם להיות עקביים, ולא להישבר גם מול בכי. (אם אתם יודעים שתישברו - מוטב לא להגיד 'לא' מלכתחילה). כאשר הילד לומד שבאמצעות סצינת זעם הוא משיג את מה שהוא רוצה, הוא יהפוך אותה לאסטרטגיה, ויהפוך ילד בכיין, אלים ולא נעים. לכן, במצבים של התנגשות רצונות, עמדי על שלך, הביעי השתתפות והבנה לצערו ולאכזבתו ללא כל ביקורת, ונסי לא לבקר את הבכי, גם אם הוא חזק. תוכלי לומר משהו כמו "אני מבינה מהבכי והצעקות כמה אתה מאוכזב, ויודעת שזה באמת קשה לך עכשיו". כאשר הוא מנסה להפעיל כלפיך אלימות פיזית, פעלי בתקיפות. עצרי אותו פיזית, קומי והתרחקי מהסיטואציה או הרחיקי אותו. הוא חייב ללמוד שאלימות אינה באה בחשבון כלל. כלל זה נכון, כמובן, גם במקרה של אלימות כנגד הילד, ולכן כל דרך בה תפעלי חייבת להיות מתוך עמדה מכבדת ולא אלימה. הסברים מילוליים רלוונטיים רק בפעם הראשונה שהם נאמרים. כאשר אנחנו חוזרים עליהם שוב ושוב הם מאבדים מערכם. בהצלחה ליאת