סופי השבוע הקשים

הי ליאת, כבר שאלתי פה בעבר ומאוד מאוד סייעת לי. אני אמא לבן חמש, בכור. הוא ילד חכם מאוד, עם הרבה תחומי עניין ויכולות. באמצע השבוע החיים איתו סבירים: הוא אוהב את הגן והגננת אומרת עליו כמעט אך ורק דברים טובים מאוד. אחרי הגן הוא מגיע הביתה ועד שנת הלילה אנו מתנהלים די בשקט ובנעימים. הבעיה היא בסופי שבוע. הוא לא הולך ביום שישי לגן, יש יומיים שלמים חופש. בהם, הוא ממש בלתי נסבל. יש צעקות, ותסכולים, ועצבנות, כמעט מהרגע שקם בבוקר. חשוב לומר שאנו לא יושבים בבית יומיים, תמיד יש איזה טיול, פוגשים אנשים, יוצאים לגינת משחקים. גם אם במהלך הגינה הוא בסדר, איך שחוזרים הוא שוב נורא. באמת, פשוט מתנהג נורא. למשל: נפל לו אוכל על הרצפה: צרחות, בכי, בעיטות. הוא רוצה לנסוע באוטו לגינה (שהיא מרחק שבע דקות) - כנ"ל - מרביץ באמצע הרחוב, צורח, בוכה. אני עם דופק מהיר כבר מרוטת עצבים מהסופשים איתו. מה דעתך? יש לך רעיון איך להתמודד?

שלום נועה, הסיפור שלך מדגים את חשיבותה של מסגרת מובנית, עם סדר יום וכללים ברורים, על בריאותו הנפשית של הילד. כשהוא נמצא במסגרת, ומתנהל עפ"י רוטינה קבועה וידיעה מראש, ההתנהלות איתו שקטה ורגועה. לא ציינת מתי אתם נפגשים מדי יום באמצע השבוע, ועד כמה את בעצם 'מכירה' את הילד של שעות-היום (השעות שאינן 'לפני השינה'). באופן מוזר כלשהו, נוצר מדברייך רושם שלא את היא זו שמפקידה את הילד בידיה של הגננת למס' שעות בכל יום, אלא שמישהו מפקיד אותו בידייך לזמנים קצרים, בהם את נאלצת להתמודד עם "פקעת" עצבנית וצווחנית, מבלי שיהיו לך כלים או הכשרה להתמודד עם זה. נדמה לי שכדי להפוך את הבילוי המשותף שלכם למשהו נעים, יש צורך בכינון של שגרה וסדר יום גם לסופי השבוע בהם אתם יחד. הידיעה מראש תסייע לו, אבל יותר מזה לך, להתכוונן טוב יותר לשהות המשותפת. אני חשה את המצוקה שלך, וחוששת שגם בנך מרגיש את המתח, הדופק המהיר, מריטת העצבים והפחד שלך מהתקף הזעם הבא, וזוהי נקודת פתיחה לא טובה לבילוי סופשבוע יחד. אני ממליצה לך בכל פה להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל לתת לך כלים בסיסיים לעמידה סמכותית ובטוחה מול בנך, מה שיאפשר לך להתפנות לבילוי נעים ונינוח עמו. בהצלחה ליאת