אוננות כפייתית בילדה בת 8

שלום רב, ביתי בת ה8 נוהגת לאונן באופן כפייתי רק בבית הספר ובעת הכנת שיעורי הבית. הרגל זה החל אצל ביתי בגיל 3,אז פנינו למיטב הפסיכולוגים שהמליצו לנו להפחית ממידת הלחץ על הילדה. עצה שלא עזרה במיגור התופעה בגיל 6, אובחנה ביתי כחולה באפילפסיה רולנדית, והטיפול התרופתי אותו קיבלה- טרקספין,הפסיק את התופעה לזמן מוגבל. כמה חודשים לאחר תחילת הטיפול חזר העיסוק באוננות בצורה חזקה ומשמעותית יותר. יש לציין שביתי מאוד מודעת להשלכות החברתיות של התופעה, ולמרות שהאוננות בכיתה גורמת לה להאדים כמו עגבנייה, לא מצליחה ביתי להפסיק את העניין. במהלך השנים, עברה ביתי איבחונים רגשיים, פסיכולוגים ואף פסיכיאטרים, אשר בכל נרשם ונקבע שמקור התופעה הוא איננו רגשי/נפשי. עתה, שביתי בכיתה ג', ניכר שהשפעת האוננות משפיעה גם על הישגיה הלימודיים שעד עתה היו טובים מאוד, שטוענת באוזננו כל הזמן, שהיא אינה מסוגלת להתרכז, כל עוד היא בהתקף אוננות. בחודשים האחרונים, התרשם הניורולוג המטפל, אשר מודע גם לנושא האוננות,שמבחינה קלינית אין עדות לאפילפסיה והמליץ להפסיק את הטיפול התרופתי של ביתי. מאז, נשאר המצב בעינו, עם החמרה מסויימת בשבועות האחרונים. אנחנו מיואשים. לא יודעים עוד למי לפנות, במקביל לתחינות של ביתי, שנעזור לה להפסיק את האוננות, וככל שאנחנו מתמהמהים, מצבה של ביתי מורע. אשמח לחוות דעתך, לגבי כיוון של טיפול בעניין. תודה, טליה

שלום טליה, אני בספק מה אוכל לחדש מעבר למה שאמרו "מיטב הפסיכולוגים". אני לא מבינה למה הייתה כוונתם כשאמרו שהאוננות אינה ממקור נפשי/רגשי. אם כך, מאיזה מקור? אוננות אצל ילדים היא פעילות הפורקת מתח. לא ציינת האם מעבר להתייעצות, בתך גם הייתה בטיפול רגשי לאורך זמן. להערכתי זה מה שמתבקש במקרים כאלה, אלא אם קיימת בעיה בריאותית כלשהי שאינה בתחום הבנתי המקצועית. העובדה שמדובר באוננות הנעשית רק בהקשרים 'אקדמיים' דווקא מחזקת את כיוון המחשבה הרגשי/נפשי, ולכן אולי שווה להקדיש לזה ניסיון נוסף. בהצלחה ליאת