גמילה מחפץ מעבר

שלום רב, כשבתי היתה בת חצי שנה, חזרתי לעבודה אחרי חל"ד, והיא נשארה אצל אמא שלי. הפרידה ממני היתה לה קשה מאוד, אז אמא שלי נתנה לה בזמן העדרותי, חולצה עם ריח שלי, דבר שניחם והרגיע אותה. אט אט החולצה נעשתה חלק בלתי נפרד מחייה והיא נסחבה איתה לכל מקום. החולצה היתה נפלאה כחפץ מעבר וספקה לה מענה בזמן משברים, מעברים או סתם מצבי רוח רעים או זמני עייפות. היום הבת שלי בת שנה ו-11 חודשים. היא עברה בתחילת השנה לגן חדש וההסתגלות אליו היתה מאוד קשה , כך שנצמדה יותר ויותר לחולצה הזאת. בגן הקודם היא היתה מוותרת עליו לטובת משחק או יציאה לחצר, אך בגן הזה, לפי דברי הגננת, החולצה הפכה לכלי נשק שלה ומקור לשליטה, והיא לא נפרדה ממנה ומהמוצץ לשניה. הדבר נודע לי רק בשבוע שעבר, ומאוד חרה לי עם העובדה שכשהיא משחקת הידיים לה לא פנויות, וגם התלות המוגזמת בזה לא נראת לי... החלטתי שאני מקדישה את סוף השבוע לגמילה מהמוצץ והסמרטוט בשעות היום, ומעתה היא תוכל לקבל אותם רק בזמן שינה. הייתי בטוחה שזה יהיה צעד קשה מאוד אך זה הלך מצויין והיום, לאחר ארבעה ימים בלבד, היא לא דורשת אותם בכלל בזמן היום. השאלה שלי האם כדאי לנצל את ההזדמנות ולגמול אותה לחלוטין מהחולצה הזאת (או אולי גם מהמוצץ), יתכן שכבר אין לה צורך בזה כבר? השאלה גם נובעת מכך שעלול להופיע משבר בקרוב, בעקבות לידת אחיה הצפויה לבעוד כשלושה חודשים. אולי עדיף להשאיר לה את הנחמה הזאת לתקופה הזאת? תודה מראש!

שלום רב, מה שמיוחד כ"כ בחפץ המעבר הוא המשמעות המיוחסת לו ע"י הילד ש'ברא' אותו. משמעות זו, כמו גם הכוח המאגי והמנחם, מתפוגגת כבאורח פלא מאימתי שהחפץ מסיים את תפקידו. אם את חשה שכרגע, בשעות היום, בתך הסכימה לוותר עליו ללא קושי, יש להניח שהמוצץ והסמרטוט נמצאים בשולי הקריירה שלהם, ולפיכך אפשר להניח לפרידה הסופית לקרות בקצב שלה. בברכה ליאת